זהר

ס) וכד אינון כולהו אגודה חדא בלולב דאיהו שדרה, מה כתיב , אמרתי אעלה בתמר: א׳ אתרוג. ע׳ ערבה. ל׳ לולב. ה׳ הדס. כלהו אתעבידו לקבל ד׳ מינין. דמרכבתיה, הרוכב בהון איהו יהו״ה. וצריך לסדרא בהון בהקפה, כגוונא דמזבח.

פירוש מעלות הסולם

ס) וכד אינון כלהו וכו': וכשכל המינים הם אגודה אחת בלולב היינו יסוד, שהוא שדרה. דסליק עד מוחא (עי׳ שער הכונות ענין סוכות דרוש ה׳) מה כתוב אמרתי אעלה בתמר, נוטריקון אעלה: א׳ אתרוג. ע׳ ערבה. ל׳ לולב. ה׳ הדס. כלם כל צבא השמים נעשו שורות שורות ומסתדרים תחת ג׳ הקוים ומלכות. נגד ד' המינים של מרכבתו של הלולב. (ע׳י רע״מ ואתחנן אות ס"ב) בשעתא דאתי ב״נ לייחדא שמא דקב״ה, כל חילי שמיא כלהו קיימין שורין שורין, בגין לאתתקנא ולאתכללא כלהו בההוא יחודא וכו' הרוכב בהם היינו בד׳ המינים הוא הוי״ה, כי ההדסים ה״ס י'. וערבות ה׳ ראשונה. הלולב ו'. אתרוג ה׳ אחרונה. (עי׳ שער הכונות ענין סוכות דרוש ה׳) וצריכים לסדר אותם היינו הלולב ומיניו, בהקפה סביב השלחן או הבימה שבבית הכנסת, שהם כעין המזבח של בית המקדש. ענין הנענועים וההקפות מבואר היטב בשער הכונות דרוש הנ״ל עי״ש.
ויש כאן מקום שאלה, הלא כתוב בכל המקומות בזהר כי הערבות נצח הוד הם, וכאן כתב רבינו האר״י ז״ל שערבות הם ה׳ ראשונה שהיא בינה. והענין יובן במה שתירץ רע״מ לר׳ שמעון, בפרשת פנחס (אות קצ״ד) אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך, ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה. שנאמר ונתת מהודך עליו. אמר ליה שפיר קא שאלת ה׳ סלקא באות י', וכו' ובגין דא מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא. ולפיכך כשאומרים הוד הרי בינה נכללת בו. (עי' ע״ח שער הנסירה פרק ז' בסופו).