זהר

סט) עלמא דאתגלייא אתייחד אוף הכי לתתא ועלמא דאתגלייא איהו עלמא דתתא"ה, ואראה את ה', ויראו את אלקי ישראל, וכבוד ה' נראה, וירא כבוד ה', כמראה הקשת וגו' כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. ודא איהו רזא ותראה היבשה.

פירוש הסולם

סט) עלמא דאתגליא אתייחד אוף הכי לתתא: עולם הנגלה, שהוא רחל נוק' דז"א שמחזה ולמטה שלו, מתייחד ג"כ למטה. פירוש, כי מלבד שעלמא דאתגליא, רחל, נכללת בזווג עלמא עלאה, בלאה שהיא מחזה ולמעלה דז"א, כנ"ל בדיבור הסמוך, הרי יש לה ג"כ זווג כזה בפני עצמה בבחינת מחזה ולמטה דז"א.
ועלמא דאתגלייא איהו עלמא תתאה, ​ואראה את ה', ​ויראו את אלקי וגו', ​וכבוד ה' וגו', ועולם הנגלה הוא עולם התחתון, דהיינו רחל שהיא נוקבא תתאה דז"א העומדת מחזה ולמטה שלו. ומביא ראיה מהכתובים שנאמר עליה בחינת ראיה, כמ"ש ואראה את וגו' ויראו את וגו' וכבוד ה' נראה ומביא ב' כתובים עם השם א"ת, וג' כתובים עם השם כבוד ה'. ונודע שהנוקבא תתאה רחל, מכונה בשם א"ת או כבוד ה', הרי מכאן שעלמא תתאה בלבדו הוא עולם הנגלה, שבו ענין ראיה. משא"כ עלמא עלאה שהוא לאה, נוקבא עלאה דז"א, נק' עלמא דאתכסיא, כי היא נעלמת ואינה מתראה. ודא איהו רזא ותראה היבשה וזה הוא סוד הכ' ותראה היבשה. כלומר מכאן מוכרח שפירושו היא, על רחל שהיא עלמא דאתגליא הנכללת בזווג העליון שמחזה ולמעלה, בעלמא עלאה, כנ"ל, כי ע"כ כתוב בה לשון ראיה, דהיינו ותראה היבשה, ואם היה הכתוב מדבר רק בזווג ז"א ולאה שלמעלה מחזה הנק' יחודא עלאה, לא היה אומר ותראה כי בעלמא עלאה אין ראיה נוהגת בו.