זהר

סט) וכד סלקא, סלקא כיונה. וכד נחתת, נחתת כנשרא, דאיהי מטרוניתא, דלא דחילת מכל עופין דעלמא. ונחתא בכמה מזונין לבנהא. הה״ד, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, מאן גוזליו, אלין אינון ישראל, דאינון כגוזלייא, מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא, ונחתא לגבייהו, לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה. למאן נחתא מזונא דאורייתא, דאיהי מזונא דנשמתא. למאן נחתא מזונא דגופא, לכל חד כפום רעותיה.

פירוש מעלות הסולם

סט) וכד סלקא סלקא וכו׳: וכשהיא עולה, עולה כיונה שה"ס המלכות דמדת הדין, וכשהיא יורדת, יורדת כנשר שהוא מלכות דמדת הרחמים, שהיא המלכה שאינה מפחדת מכל העופות שבעולם, ויורדת בכמה מיני מזונות לבניה זה הוא שכתוב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. שואל מי הם גוזליו, ומשיב הם ישראל שהם כגוזלות מצפצפים אליה בכמה צפצופים דתפלה ויורדת אליהם, לכל אחד מורידה המזונות הראויים לו, למי מהם היינו לתלמידי חכמים, מורידה מזונות התורה, שהיא מזון הנשמה. ולמי מורידה מזונות הגוף לכל אחד כפי רצונו.
פירוש המלכות כלולה מב׳ נקודות: מנקודה ממדת הדין, ומנקודה דמדת הרחמים, שה״ס המתוק דמדת הדין במדת הרחמים, שמלכות עלתה ונמתקה בבינה, שהיא מדת הרחמים, בסו"ה ותלכנה שתיהן (רות א') שה״ס בינה ומלכות יחד, ומתחלה מתעוררת הנקודה דמדת הדין, אבל עליה אין זווג לפני גמר התקון, ובשעת הזווג הנקודה דמדת הדין נגנזת והזווג נעשה על הנקודה דמדת הרחמים, וזה אומרו וכד סלקא דהיינו לעורר את הזווג, סלקא כיונה דהיינו במלכות דמדת הדין, שנקראת יונה בסו״ה ותבוא אליו היונה לעת ערב (זהר פרשת שלח אות ק״נ עיי״ש בסולם), ומדת הרחמים נגנזת. וכד נחתת, היינו לאחר הזווג נחתת כנשרא שה״ס הקו האמצעי שנקרא נשר דהיינו נקודת דמדת הרחמים.