זהר

סח) ואי תימא דמלה דכל ב"נ דלא ידע עביד דא. תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא, ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר, מגו נוקבא דתהומא רבא, ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא, דאקרי תהו.

פירוש הסולם

סח) ואי תימא דמלה וכו': ואם תאמר, שדבר חידוש של כל אדם, ואפילו, שאינו יודע מה שאומר, עושה את זה. בוא וראה, אותו שאין דרכו בסודות התורה, וחידש דברים שאינו יודע אותם לאמיתם כראוי. אותו דבר החידוש עולה, ויוצא אל אותו הדבר, ​איש תהפוכות ​לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול, והוא מדלג חמש מאות פרסאות לקבל את הדבר ההוא, ולוקח אותו, והולך עם הדבר אל הנקבה שלו ועושה בה רקיע שוא, הנקרא תוהו.
ביאור הדברים, כבר ידעת שסוד המ"ן שמעלים הצדיקים כדי לעשות נ"ר ליוצרם דהיינו לתועלתא עלאה, הם נק' בשם מלין דאורייתא שנתדשו, כי הן מתחדשות ע"י הזווג העליון והזו"ן מקבלים מוחין חדשים על ידיהם, עד שזוכים עי"ז לסוד לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו' ונעשים שותפים עם הקב"ה, כי מתחדשים שמים וארץ ע"י המלין שלהם כנ"ל. ואומר אבל ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא כלומר, שאינו בקי בדרכי ה' לידע לשמור את עצמו מלפגום במדרגות העליונות. והוא אומר בעצמו, שכוונתו היא לתועלתא עלאה, והוא אמנם מטעה את עצמו, כי לא ידע כי בנפשו הוא לידע בבירור שאינו מכוון ח"ו לצרכו עצמו, הנה ענשו גדול מאד, כי נותן כח לקליפות לקטלא בני נשא, כמו שמבאר והולך וז"ש וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, דהיינו שמעלה מ"ן לזווג העליון, ואינו יודע על בוריו בכל הצורך שהוא באמת כן, הנה אז נמצא, דהאי איש תהפוכות לשון שקר דליג ועושק לההיא מלה, כמ"ש והולך.
וז"ש, איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומא רבא: כי גם בקליפות יש דכר ונוקבא, אשר הדכר נק' שוא והנוקבא נקראת שקר. וביאור הדברים, כי הזכר דקליפה אינו כל כך רע כמו הנוקבא, וכשהוא לעצמו אינו מכשיל בני אדם לשקר בשמא דקב"ה, ואדרבה להיפך, כי מדבר טוב כפי מראית עין, אלא שהוא רע עין, בסו"ה ​אל תלחם את לחם רע עין, אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך (משלי כ"ג) וכל הנלכד בידו הוא נושא שם ה' לשוא, כי נפרד מהשי"ת, ואינו יכול לקבל שום שפע. וז"ס שאמרו רז"ל כל המתגאה, אומר הקב"ה: ​אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד (סוטה ה' ע"א). שבהיות כוונתו לקבלת צרכיו עצמו, להתרברב להתגאות וכדומה, הנה הוא נלכד ברשותו של רע העין, ונמצאת העלאת מ"ן שהוא מעלה, אינו ממשיך שום שפע מלמעלה, והוא נושא שם ה' לשוא, וע"כ נק' הזכר דקליפה שוא. כי הקב"ה אינו יכול להדבק באיש ההוא לדור עמו במדור אחד.
והנוקבא דקליפה נק' בשם שקר. כי אחר שהאיש ההוא נלכד ברשת הזכר הנק' שוא, יש לו כח להזדווג עם הנוקבא שלו שהיא קליפה רעה ומרה, המזייפת שמא דקב"ה, ומשקרת בו, ואז יורדת ומסיתה, ועולה למעלה ומקטרגת, ונוטלת את נשמתו הימנו.
וע"כ נק' איש תהפוכות, כי תחילה אכול ושתה יאמר לך, דהיינו שיעלה מ"ן למעלה להקב"ה, וימשיך שפע לצורך גבוה, והוא נראה לו כמו שהוא מסטרא דקדושה, ואח"כ בכח השוא שלו מזדווג עם הנוקבא דתהומא רבא, שעם השקר שלה הוא נוטל את נשמתו והורגו. וז"ש איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומא רבא כי הוא מתהפך לשון שקר רק מכח הנוקבא דתהומא רבא דאשתתף בה, ולא מבחינת עצמו.
וז"ש, ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה: פי' כי הזו"ן דטומאה אין להם משורשם רק ו"ק ונקודה לבד, דהיינו רק לעומת ו"ק ונקודה דזו"ן דקדושה, ואין להם שום מקום וכח להתאחז בבינה. אמנם ע"י ההיא מלה, דהיינו המ"ן שהעלה התחתון, נותן כח לזכר דטומאה לדלג על ז"ת דבינה הנמשכות בזו"ן דקדושה, שהן בעקרן רק ה' ספירות חג"ת נ"ה, הנקראות חמש מאה פרסי, כי ספירות הבינה הן במספר מאות כנודע, וז"ש ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה כי תיכף בעת עלית המ"ן השיג כח לדלג למקום דלאו דיליה, דהיינו לה' ספירות תחתונות חג"ת נ"ה דבינה הנקראות חמש מאה פרסי. לקבלא לההיא מלה. דהיינו בחי' המ"ן, שהעלה האיש דלא ידע על בוריו אם כוונתו לעשות נ"ר ליוצרו.
וז"ש, ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי תהו :כלומר, שהוא מזדווג עם הנוקבא שלו דתהומא רבא על המ"ן הללו, וממשיך לו אורות דקדושה לחלקו ולבנינו, בדומה לשמים חדשים דקדושה הנעשה ע"י המ"ן דקדושה כנ"ל. ואלו שמים שהמשיך בזווגו נק' רקיעא דשוא מבחינת הזכר, ומבחינת השתתפות עם הנוקבא דתהומא רבא, נקרא רקיע דתהו. כי תהו שם הזכר, והשם של הנקבה הוא תהום וז"ש ועביד רקיע דשוא מכח בחינתו עצמו, דאקרי תהו מכח השתתפותו עם תהום שהיא הנוקבא.