זהר

סח) אל מקום אחד, בגין דהכא הוא קשורא דיחודא דעלמא עלאה ידו"ד אחד ושמו אחד, תרין יחודין: חד דעלמא עלאה לאתיחדא בדרגוי, וחד דעלמא תתאה לאתיחדא בדרגוי. קשורא דיחודא דעלמא עלאה עד הכא איהו, חי עלמין תמן אתבסים, ואתקשר עלמא עלאה ביחודא דיליה, ובגין כך אקרי מקום אחד. כל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן, והוו כלהו ביה חד בלא פרודא כלל. ולית דרגא דאתיחדן תמן ביחודא חד אלא האי, וביה אתכסיין כלהו בארח סתים בתיאובתא חד. עד הכא, בדרגא דא אתייחד עלמא דאתגלייא בעלמא דאתכסייא.

פירוש הסולם

סח) אל מקום אחד, בגין דהכא הוא קשורא דיחודא דעלמא עלאה, הכתוב אל מקום אחד, שהוא יסוד, נקרא כן, משום שכאן, ביסוד, הוא הקשר של היחוד דעולם העליון, כי בהכתוב ה' אחד, ושמו אחד תרין יחודין, חד דעלמא עלאה לאתיחדא בדרגוי, וחד דעלמא תתאה לאתיחדא בדרגוי, כי בהכתוב ה' אחד ושמו אחד מרומזים ב' יחודים, א' הוא עולם העליון המתיחד במדרגותיו שז"ס ה' אחד, וב' עולם התחתון המתיחד במדרגותיו שז"ס ושמו אחד, קשורא דיחודא דעלמא עלאה עד הכא איהו, וקשר היחוד דעולם העליון, בסוד ה' אחד, עד היסוד הוא, חי עלמין תמן אתבסים ואתקשר עלמא עלאה ביחודא דיליה ובגין כך אקרי אל מקום אחד, חי העולמים שהוא היסוד, נתמתק שם בהבינה, (כנ"ל בביאור יקוו המים אשר מתחת השמים, ע"ש) ונקשר עולם העליון ביחוד שלו, וע"כ נקרא מקום אחד, משום כל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן והוו כלהו ביה חד בלא פרודא כלל, משום שכל המדרגות וכל האברים, של הפרצוף ז"א, מתקבצים שמה, וכולם נעשו בו אחד בלי פירוד כלל.
והביאור הוא, כי ב' מעלות נמצאות בהיחוד דז"א בעלמא עלאה, שהיא לאה העומדת למעלה מחזה שלו, על היחוד שלו בעלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה. א) כי למעלה מחזה היא בחינת ג"ר דז"א, והג"ר, בכל מקום שהן, יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של אור דחסדים, ולפיכך, היחוד דנקודת שורק, שפירושו, שהחכמה אינה יכולה להתלבש שם מחמת חוסר לבוש החסדים (כנ"ל דף ט"ו ד"ה ההיא) אין זה פוגם כלל בהזווג דז"א עם עלמא עלאה, כי להיותם ג"ר אינם צריכים כלל ללבוש חסדים, והחכמה מתלבשת בהם בלי חסדים. ב) כי למעלה מחזה דז"א אין החכמה מקובלת שם לצורך עצמו, להיותו שם מתוקן באוירא דכיא דאו"א עלאין, (כנ"ל ד' ע"ב אות ס"ב) דהיינו בחסדים מכוסים מחכמה, ומה שהוא מקבל שם חכמה אינו אלא לצורך עלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה. ומטעם זה, לא נפסק אור החסדים בעלמא עלאה, אפילו בעת היחוד דנקודת שורק, כי אינה צריכה להארתו. הרי שיש בעלמא עלאה ב' מעלות, כי יכולים לקבל חכמה אפילו בלי חסדים. גם לא יארע בהם שיחסרו מחסדים. משא"כ עלמא תתאה, שהיא רחל העומדת מחזה שלו ולמטה, ששם בחינת ז"ס תחתונות דז"א, וחסרה מב' הללו, א) שאינה יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים. ב) גם בעת היחוד דנקודת השורק נשארת ריקנית מחסדים, כי היא צריכה להארתו, כי אין שלימות כלל במחזה ולמטה דז"א רק בהארת חכמה.
וזה אמרו ובגין כך אקרי מקום אחד, כל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן, והוו כלהו ביה חד בלא פרודא כלל. וע"כ נק' הזווג דז"א עם עלמא עלאה מקום אחד, משום שכל המדרגות וכל האברים מתאספים שם. כל המדרגות, היינו הן מדרגות החכמה והן מדרגות החסדים, כמ"ש לעיל, כי הם אינם מתמעטים מחסדים מחמת הארת השורק, וגם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים. וכל שייפין פירושו כל האברים שהם הספירות. כי ע"י הארת השורק מוגבהים ג' הספירות בינה ותו"מ מנפילתם וחוזרים למדרגתם (כנ"ל דף ט"ו ד"ה ההוא) והוו כלהו ביה חד בלא פרודא כלל וכל האורות הכלים נעשו בו אחד בלי שום פירוד כלל. ולית דרגא דאתיחדן תמן ביחודא חד אלא האי, ואין מדרגה שתתיחד שם בהארת השורק, שהיא הארת חכמה, ביחוד שלם, אלא רק מדרגה זו. דהיינו ביחוד דז"א עם מדרגה דעלמא עלאה, כי עלמא עלאה יכולה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים כנ"ל. וביה אתכסיין כלהו בארח סתים, בתיאובתא חד, ובו מתכסים כל האורות בדרך סתום, בהשתוקקות אחת, דהיינו השתוקקות אחר אור דחסדים בלבד. כמו שנתבאר לעיל, שמחזה ולמעלה ה"ס אוירא דכיא, ושם האורות מכוסים וסתומים מחכמה, וז"ש בארח סתים, להיותם סתומים מלקבל חכמה, ואינם מקבלים חכמה רק בשביל עלמא תתאה. ומטעם זה היחוד שלם מכל הצדדים כנ"ל.
עד הכא בדרגא דא אתיחד עלמא דאתגלייא בעלמא דאתכסייא עד כאן, דהיינו בהמלות ותראה היבשה, נתיחד עולם הנגלה, שהוא רחל, בעולם המכוסה שהוא לאה. פירוש, כי גם עלמא תתאה שהיא רחל נכללת בזווג העליון שהוא ז"א ולאה שמחזה ולמעלה, ועל רחל הנכללת בהם, אומר הכתוב ותראה היבשה, כי מתוך שרחל היא בחינת ז"ת, שאינה ראויה לקבל חכמה בלי לבוש החסדים, לכן היא נעשית שם בחינת יבשה, דהיינו חרבה וריקנית הן מחסדים והן מחכמה, כנ"ל בדיבור הסמוך. ולהלן מפרש, למה נקראת רחל עלמא דאתגליא.