תוכן

סח) ואין ספק, כי לולי שרשב"י, הכיר וידע ברוח קדשו, כי ר' אבא היה חכם גדול, ויודע להלביש ולהעלים הדברים, דרך חידה ורמז, שלא יבינו אפי' חכמי הדור ההוא, לא היה מצוהו שיכתוב. כי הנה שם באדרת האזינו עצמה, דף רצ"ד ע"ב, אמר, כל מאן דמגלה רזין, בידוע דנשמתיה לאו איהי מגופא דמלכא קדישא. ובג"ד כד תפיק נשמתיה וכו', ווי לי', ווי לנשמתיה. זכאה חולקהון דצדיקים, דמכסיין רזין עילאין דקב"ה וכו'. וכן בפ' פנחס דף רמ"ד ע"א ברעיא מהימנא, על פסוק ועשירית האפה סולת וגו', וז"ל, אמר רעייא מהמנא, מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וכו', וכ"ש מאן דמסר רזין דאורייתא, וסתרי קבלה, וסתרי מעשה בראשית, אי סתרי אתוון דשמא מפרש, לאנשים דלאו אינון הגונים וכו', עליה אתמר נודד הוא ללחם איה, ללחמה של תורה, ולית מאן דישגח עליה וכו'.