זהר

סח) אבל השתא ביומי דדוד, עד כדין לא יתבא באשתלמותא, בג"כ רחש לבי ודאי ההוא דבר טוב. השתא טוב, ולא טובים. כיון דאתחבר קול עמה, כדין טובים ודאי בכולא, צדיק טוב אקרי, דכתיב, אמרו צדיק כי טוב. אוף איהי אתקריאת טובה, טובה חכמה. וכד איתקריבו אתחברו כחדא באינון נשיקין, כדין כי טובים דודיך מיין, אינון דודים תרווייהו כחדא.

פירוש הסולם

סח) אבל השתא ביומי וכו': אבל עתה בימי דוד, ועד עתה עוד לא ישבה בשלימות, משום זה, רחש לבי ודאי הדבר הטוב ההוא, שהוא ז"א. עתה אומרת טוב. ולא טובים. אחר שהקול נתחבר עמה, בימי שלמה, אז נאמר טובים ודאי בכל. דהיינו כי טובים דודיך מיין, הצדיק, שהוא יסוד, נקרא טוב. שכתוב, אמרו צדיק כי טוב. אף היא, המלכות, נקראת טובה. שכתוב טובה חכמה. שסובב על המלכות הנקראת חכמה תתאה. וכשנתקרבו ונתחברו יחד בנשיקות האלו, אז נאמר, כי טובים דודיך מיין. שהם דודים שניהם ביחד. ע"כ נאמר טובים.