זהר

סח) אמר, חכימין קדישין, תבעו נהמא דתפנוקי בלא קרבא, ופתורא דמאני קרבא. או נהמא דקרבא. או תבעון לברכא למלכא בכל מאני קרבא דהא פתורא לא אסתליק בלא קרבא. אמר ר' אלעזר, ברא רחימא חביבא קדישא, הכי בעינן, בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו, וידעינן לאגחא בחרבא, ובקשתא, וברומחא, ובאבנין דקירטא. ואנת רביא, עד לא חמית, היך מגיחין קרבא, גוברין תקיפין דעלמא.

פירוש הסולם

סח) אמר, חכימין קדישין וכו': אמר הילד, חכמים קדושים האתם רוצים לחם מעדנים בלא מלחמה, ושלחן של כלי מלחמה, או גם לחם מלחמה. או תרצו לברך את המלך בכל כלי מלחמה, כי השלחן אינו עולה בלא מלחמה. א"ר אלעזר, בן אהוב וחביב וקדוש, כך אנו רוצים, בכל אלו כלי מלחמה השתדלנו, ואנו יודעים לערוך מלחמה בחרב, בקשת, ברומח, ובאבני קלע. ואתה ילד, עוד לא ראית, איך הגבורים תקיפי העולם עושים מלחמה.
פירוש. כמו שצריכים כלי מלחמה בעוה"ז לגרש ולהכניע את האויבים שלא יחריבו את הארץ. כן הוא ממש בעולמות העליונים, שצריכים כמה מיני דינים המכונים כלי מלחמה, כדי לגרש החיצונים שלא יטו שפע הקדושה לצדם ויחריבו מקורות השפע. ומקורם של אלו כלי מלחמה יוצאים במדרגות הקדושה עצמן, ומשם נמשכים למטה להכניע ולהרחיק החצונים והקליפות מן שפע הקדושה. אמנם יש המשכת שפע, שאין צריכים אליה שום מלחמות, והוא משום שאין לחיצונים שום אחיזה בהם, והוא השפע מזווג או"א עלאין, שהוא להחיות העולמות, (כנ"ל אות מ"ט ע"ש) וז"ש, תבעו נהמא דתפנוקי בלא קרבא, דהיינו השפע דאו"א שנמשכת בלא מלחמה, כי אין בה אחיזה כלל לחיצונים. וצריך שתדע שעם חידושי התורה שהיו אומרים, היו ממשיכים שפע מאותה המדרגה שהיו מחדשים בה חידושי התורה. וע"כ שאל אותם מאיזה מדרגה הם רוצים לשמוע חידושי תורה. אמנם כל הנמשך מבחינת המלכות, צריכים מלחמה להרחיק ולהכניע החצונים שלא יתאחזו בשפע שלה. וז"ש ופתורא דמאני קרבא, כי השלחן שהוא מלכות צריכים בהכרח כלי מלחמה להלחם עם החיצונים לגרשם. ואם רוצים שפע מזווג זו"ן, שיש בהם אחיזה לחיצונים, צריכים להלחם ולגרשם. וז"ש, או נהמא דקרבא, דהיינו שפע מזו"ן. וכן שאל אותם אם הם רוצים שיאמר חידושי תורה ולהמשיך שפע מכל המדרגות שצריכים כלי מלחמה, וז"ש, או תבעון לברכא למלכא בכל מאני קרבא. שלא יחסר מהם כלום. דהא פתורא לא אסתליק בלא קרבא, כי המלכות הנקראת שלחן המלך, אינה מתעלה להשפיע משהו בלי מלחמה. כנ"ל.
והשיב לו ר' אלעזר, שהוא רוצה חידושי תורה שהם בבחינת מלחמה, וחושב לו ד' מינים כלי מלחמה. חרב, קשת, רומח, ואבנין דקירטא. שבהם צריכים להלחם עד להיות בטוחים, שכל זר לא יגע בקדש. חרב, ה"ס הדינין שבמסך דחירק, שקו האמצעי משמש בו למעט ג"ר דשמאל, כדי ליחדו עם הימין (כנ"ל לך י"ג אות כ"ב ד"ה ונתבאר ע"ש) וז"ש שאמרו להלן (שופטים אות ג') חרב דקב"ה, י' רישא דחרבא. שה"ס השביל דאו"א עלאין שה"ס י' דהויה. ששם שורש הכל. ו' גופא דחרבא, דהיינו קו האמצעי שהוא הנושא של מסך דחירק שפועל בו היחוד דב' קוין ימין ושמאל. ה' ה' תרין פיפיות דילה, כי המסך דחירק כולל בתוכו מלכות ובינה, בסוד מפתחא ומנעולא (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר) שהם ב' כוחות לפעולת היחוד הזה (כמ"ש שם).
קשת, ה"ס התעוררות הדינין דנוקבא הקשים, בסוד את קשתי נתתי בענן. והוא מלכות, שבתוכה ג' גווני הקשת. שה"ס ג' קוין.
רומח, הוא דומה לחרב, שהוא בחינת קו האמצעי, עם מסך דחירק. אלא ההפרש הוא שבחרב יש תרין פיפיות כנ"ל, וברומח אין שם אלא פה אחד, דהיינו דמפתחא. אבנין דקירטא, הם סוד מלכות דמדת הדין, שזורקים אותה למעלה לבינה, וממעטים הבינה מג"ר לו"ק, כדי להפיל בזה כל החצונים הנאחזים בהתפשטות הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. ויש בזה כמה בחינות קלע.