זהר

סח) ואי תימא נשיהון דישראל יאות, אינון אמאי. אלא אוף אינון בעיין, דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי, כל אינון שנין דהוו בינייהו, וכלהו נפקו גוברין ונוקבין זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין, זכאין, כדין קב״ה אשרי שמיה בינייהו, ועל דא על מיא ודאי, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו אוף הכא, במיא בדיק כהנא לאתתא, ובשמא קדישא.

פירוש הסולם

סח) ואי תימא נשיהון וכו׳: ואם תאמר, נשיהם של ישראל שנבדקו יפה היא, שהוא מטעם החשד של המצריים, אבל הם הגברים למה נבדקו. ומשיב, אלא אף הם, הגברים, היו צריכים להבדק, אם לא נטמאו בנשיהם של המצריים, ונשיהם של ישראל לא נטמאו במצרים כל אלו השנים שהיו ביניהם, וכולם, גברים ונקבות יצאו זכאים, ונמצא זרע ישראל קדושים, זכאים. אז השרה הקב״ה שמו ביניהם. ועל כן על מים ודאי, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. אף כאן במים בדק הכהן את האשה, ובשם הקדוש.