זהר

סח) דביומי דשבתות וי״ט איהו לבוש לבושי מלכותא, דאינון עשר ספירות דבריאה. וביומי דחול לבוש עשר כתות דמלאכיא, דמשמשי לון לעשר ספירן דבריאה.

פירוש מעלות הסולם

סח) דביומי דשבתות ויו״ט וכו': כי בימי השבתות וימים טובים הוא לובש לבושי מלכות שהם עשר ספירות דבריאה, ובימי החול הוא לובש לבוש של עשר כתות המלאכים מן עולם היצירה המשמשים להן לעשר ספירות דבריאה.
פירוש. יש ב׳ מיני זווגים לאו״א דאצילות, זווג א׳ הוא בעת שנעשים פרצוף אחד עם ישסו״ת ועולים לג״ר דא״א ויש להם קומת ע״ב שהיא אור החיה ואז הם משפיעים מוחין דהולדה לזו״ן לאצילות. וזווג ב׳ הוא בעת אשר או״א הם במוחין דס״ג שהם מוחין דנשמה, ומלבישים את א״א מפה ולמטה והזווג נעשה בישסו״ת בסוד הרכנת ראש דאו״א אליהם וזווג זה אינו מספיק למוחין דהולדה אלא רק להחיות העולמות לבד, והטעם הוא מפני שמאיר בחסדים מכוסים כטבע הבינה דאור ישר אשר המוחין שלה הם בסוד כי חפץ חסד הוא ודוחית הארת חכמה, וע״כ אין במוחין אלו בחינת הולדה, כי אין מוחין דהולדה לזו״ן רק באור החיה דהיינו בהארת חכמה. ועכ״ז אע״פ שאין המוחין דנשמה מספיקים לבחינת הולדה לזו״ן מ״מ הם מספיקים למוחין דהולדה בשביל עולם הבריאה, והוא מטעם כי עולם הבריאה כולו בחינת בינה הוא בסוד אמא מקננא בכורסייא. ולכן אפילו אחר חטא דעץ הדעת אשר העולמות ירדו ממדרגתם באצילות ועולם הבריאה הוא מתחת הפרסה דאצילות, מאיר שם אור הישסו״ת דאצילות באור הבינה, כי אין הפרסא מפסקת כלל על אור הבינה, כי אין צמצום נוהג רק על אור החכמה לבד.
ולפיכך יש לאו״א דבריאה מוחין שלימים מישסו״ת דאצילות, דהיינו קומת נשמה שיש בהם מוחין דהולדה, כי מתוך שהם אצל בריאה בחינת ג״ר, הם מספיקים למוחין דהולדה בשביל זו"ן דבריאה, להוליד נשמות חדשות בשביל המלאכים דיצירה, בסוד ועונתה לא יגרע הנאמר בעולם הבריאה.
והנה ההבדל בין המוחין המאירים בשבת, ובין המוחין המאירים ביו״ט, ובין המוחין המאירים בימות החול הוא, כי בשבת כל הזווגים הם באו״א עלאין המאירים במוחין דחיה ממש. וביום טוב מאירים ג״ר דישסו״ת אשר גם הם מוחין דחיה אבל חיה דישסו״ת, ובחול מאירים מוחין דנשמה מז״ת דישסו״ת.
ונמצא שבשבתות ויו״ט עיקר העליות הן לע״ס דבריאה, שהן מאירות לנשמות העולות לאצילות לקבל מוחין דחיה, ולכן אומר דביומי דשבתות ויו״ט איהו לבוש לבושי מלכותא דאינון עשר ספירות דבריאה היינו כי ע״ס דבריאה עולות לאצילות ומקבלות מוחין דחיה בשביל נשמות הצדיקים שהן מבריאה. אבל בימי החול עיקר העליות הן לע״ס דיצירה, המאירות למלאכים נשמות חדשות ממוחין דישסו״ת המאירים בחול, לכן אומר וביומי דחול לבוש עשר כתות דמלאכיא דמשמשי לון לעשר ספירן דבריאה ומקבלים מהן כל שלימותם.