זהר

סז) כד אתכליל רוחא ברוחא, נפיק מנייהו, נהירו דחד חיוותא רמיא על ד' אופנין, והא דיוקנא דיליה כאריה, שליט על אלף ותלת מאה רבוא דאופנין אחרנין, גדפהא דנשרא, האי אתמנא על אינון אופנים, בד' גלגלים, נטלין כל חד וחד, מאינון ארבע, בכל גלגלא וגלגלא תלת סמכין ואינון תריסר סמכין בד' גלגלין, רוחא דא שלטא על כלא, מהכא נפקו, ודא רוחא קיימא לכלהו, מינה אתזנו.

פירוש הסולם

סז) כד אתכליל רוחא ברוחא, נפיק מנייהו נהירו דחד חיוותא: בעת שנכלל רוח ברוח, דהיינו רוח לבנה ברוח ספירא, יוצא מהם מאור של חיה אחת, רמיא על ד' אופנין, היא מוטלת על ארבע אופנים.
ביאור הדברים. כי נתבאר (לעיל דף מ"ג ד"ה ונתבאר) שרוחא ספירא הוא בחינת עי"מ דפנים המקבל חסדים מכוסים מאו"א עלאין, בסוד אכלו רעים, ורוחא לבנה הוא בחינת עי"מ דאחורים, שמקבל מוחין דהארת חכמה מישסו"ת בסוד שתו ושכרו דודים. (עי' כאן במראות הסולם אות ז') ובכדי להוציא תולדות מב' בחינות מוחין הללו נוהג ב' מיני זווגים בב' הרוחות, זווג א) מטרם שנכללו זה בזה, אלא ששניהם מתנוצצים, ואז יש יכולת בהרוח לבנה להוליד תולדות כיוצא בו, דהיינו מבחינת המוחין דהארת חכמה המקובלים מישסו"ת בסוד שתו ושכרו דודים, והם הנקראים אופנים. וז"ש מתרין רוחין אלין מנצצן, אתבריאו אינון אופנין. זווג ב) הוא אחר שנכללו ב' הרוחין זה בזה ונעשו כמו רוח אחד ואור אחד ע"ד הכתוב ולא נודע כי באו אל קרבנה, (כנ"ל באות ס"ה) דהיינו שהרוחא לבנה עם אורותיו נכלל לגמרי בהרוח ספירא ואורותיו, ומזווג הזה נולדו בהכרח תולדות מבחינת המוחין דרוחא דספירא, שה"ס חסדים מכוסים בסוד אכלו דודים, כי הרוח לבנה ואורותיו נתבטלו ונכללו בספירא ואורותיו, ותולדות הללו נקראים חיות. וזה אמרו כד אתכליל רוחא ברוחא נפיק מנייהו נהירו דחד חיוותא. באופן שהחיות הם מיוחסים בעיקר להרוח ספירא, ובהם מוחין דפנים, שה"ס אכלו רעים. והאופנים הם מיוחסים להרוח לבנה, ובהם מוחין דאחורים, שה"ס שתו ושכרו דודים.
וזה אמרו, נהירו דחד חיוותא, רמיא על ד' אופנין, כי כמו שנתבאר (במראות הסולם אות יוד) שאסור להשהות את הז"א במוחין דאחורים, בכדי שלא ליתן אחיזה לדינים, אלא שצריכים לכלול תכף את המוחין דאחורים במוחין דפנים, עש"ה. כן צריכים האופנים שהם בחינת מוחין דאחורים להכלל בהחיות, שהם מוחין דפנים. וז"ש רמיא על ד' אופנין, שהחיה מוטלת על ד' אופנים שנכללו בה בהחיה ונעשו עמה לאחד. וז"ש על האופנים, מראיהן כגחלי אש בוערות וגו', כי להיותם בחינת מוחין דאחורים ע"כ מראיהן כגחלי אש וגו' וזהו שהכתוב נותן טעם על זה מפני, והיא מתהלכת בין החיות, דהיינו רוחא דלבנה, אתר דנפקו מניה, ואיהי נהיר לון, כי בהיות האופנים מיוחסים רק לרוח לבנה, שבו מוחין דאחורים, ע"כ מראיהם כאש וברקים כנ"ל, וצריכים לכללם בהחיות, לבטל תוקף הדינים שבהם. וז"ש אופנין דאינון קדישין דדינייהו כדינא דחיות, שהוא מטעם התכללותם בהחיות ונעשו עמהם לאחד עד שלא נודע כי באו אל קרבנה, כמו שנכללו המולידים זה בזה, וע"כ אומר הכתוב, בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו וגו' ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים כי רוח החיה באופנים. כי הרוח והאור שבאופנים נכללו ונתבטלו אל רוח החיה שעליהם, ואין בהם רק רוח אחד ואור אחד, דהיינו רק רוח החיה.
והא דיוקנא דיליה כאריה , והצורה של החיה הוא כאריה, דהיינו צורה של חסד. כי להיותה נמשכת מרוחא דספירא, שהוא נהורא חוור, ולבן הוא חסד, ע"כ צורתה כאריה.
שליט על אלף ותלת מאה רבוא דאופנין אחרנין: החיה שולטת על י"ג מאה רבוא אופנים אחרים. גדפהא דנשרא האי אתמנא על אנון אופנין, כנפי החיה הם ככנפי הנשר, והיא שולטת על אלו י"ג מאה רבוא אופנים, והטעם של המספר י"ג מאה רבוא הוא, כי בד' גלגלים נטלין כל חד וחד מאינון ארבע, בכל גלגלא וגלגלא תלת סמכין, ואנון תריסר סמכין בד' גלגלין, בד' גלגלים נוסעים כל אחד מאלו ד' אופנים, ולכל גלגל וגלגל ג' אדנים, והם י"ב אדנים בארבע גלגלים, רוחא דא שלטא על כלא מהכא נפקו ודא רוחא קיימא לכלהו מינה אתזנו: רוח זה דספירא שולט על כולם, כי ממנו יצאו, ורוח זה מקיים לכולם, דהיינו להגלגלים והסמכין, וממנו הם ניזונים, וע"כ הוא מצטרף עמהם לי"ג. וז"ש שהחיה שולטת על י"ג מאה רבוא אופנים, דהיינו הי"ב סמכין שבד' גלגלים שבכל אופן, שעם הרוח ספירא המצטרף עמהם הם י"ג. ואומרו י"ג מאה רבוא, הטעם הוא, כי המספר י"ג. ה"ס הארת החכמה הנמשך מישסו"ת דאצילות שה"ס בינה, שהיא מקבלת מא"א (כנ"ל בהקדמת הזהר דף ו' אות ב' במראות הסולם ע"ש כל ההמשך) ולפיכך להיותם מבינה שספירותיה בסוד מאות הם י"ג מאות, ולהיותם מא"א שספירותיו הן בסוד רבוא, הן י"ג מאות רבוא.
ביאור הדברים. כי מבחינת הקביעות אין בחיה זו רק ד' אופנים חו"ב תו"מ. אמנם כשמקבלת הארת החכמה מלמעלה ששורשה י"ג מדות הרחמים דא"א, אז מתפשט כל אופן מהד' לפרצוף שלם, שהד' בחינות הו"ב תו"מ שמחזה ולמעלה מכונות ד' גלגלים, וג' בחינות חו"ב ות"ת, שמחזה ולמטה מכונות ג' סמכין. וכבר ידעת שמחזה ולמטה חסר בחינה אחרונה, (כנ"ל דף פ"ו ד"ה וזה) וע"כ אין כאן ד' סמכין רק ג'. אמנם נבחן, שג' סמכין הללו עולים ונכללים בכל גלגל וגלגל שמחזה ולמעלה, כדי לקבל מהם את בחינה אחרונה, מלכות, ולפיכך נבחן שיש בכל גלגל וגלגל ג' סמכין שביחד הם י"ב סמכין לכל אופן ועם הרוח ספירא המאיר בהם הם י"ג. ומה שמדייק את מספר י"ג רק בהסמכין בלבדם, הוא כי ידעת שהארת החכמה לא תוכל להתגלות בכל מדרגה רק מחזה ולמטה. (כנ"ל דף ט"ז ד"ה אמר) ששם הם הסמכין, וע"כ מספר י"ג הרומז להארת חכמה שורה רק על הסמכין בלבד.