זהר

סז) אלין אינון ברזא דאין סוף, כלהו אתוון מטללן ברזא דאין סוף. כמה דאינון נטלין לון, הכי נמי נטלי אלין סתימין אתוון, גליין ולא גליין, הני טמירין, על מה דשריין אתוון.

פירוש הסולם

סז) אלין אינון ברזא דאין סוף אלו האותיות הן בסוד אין סוף, כלומר שהן בחינת המלכות דמדת הדין, שעליה היה צמצום א' שלא תקבל לתוכה שום אור ישר. כלהו אתוון מטללי ברזא דאין סוף, כל האותיות הן בצל סוד אין סוף. נשמר בזה, שלא תאמר. הרי האותיות הן ז"א ונוקביה, והנוקבא שהיא מלכות, תוכל לומר שצמצום א' דאין סוף רובץ עליה. אבל ז"א שעליו לא היה צמצום א', א"כ אינו בצל אין סוף. לזה אומר כלהו אתוון וכו' דהיינו אפילו ז"א הוא בצל א"ס. והטעם הוא כי שורש ז"א הוא מטבור ולמטה דא"ק ששם בחינת מלכות דצמצום א'. ולפי זה אין האותיות ראויות לקבל לתוכן שום מוחין, אלא. כמה דאינון נטלין לון, כמו שהנקודות נוסעות, הכי נמי נטלי אלין סתימין אתוון. כן נוסעות גם אלו האותיות הסתומות. פירוש מאחר שמסבת יציאת בינה מראש א"א נפלו בינה ותו"מ שלה ונתלבשו באותיות כנ"ל. ע"כ נעשו האותיות כמו גוף אחד עם בינה ותו"מ הללו שבתוכם. ולעת גדלות, כמו שבינה ותו"מ הללו חוזרות ועולות ונוסעות אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א, כן נוסעות עמהן גם האותיות המלבישות עליהן, ועולות גם כן ומתחברות אל הבינה ומקבלות אורותיה, כמו הבינה ותו"מ שלה. באופן, שמצד עצמם אין האותיות ראוים לנסיעה, דהיינו למוחין, אלא מתוך שמחצית כלים דבינה נפלו ונתלבשו בהן, נעשו עמהן גוף אחד ומקבלים מוחין על ידי נסיעתם של הכלים דבינה. וז"ש כמה דאינון נטלין לון, הכי נמי נטלי אלין סתימין אתוון. ואע"פ שמצד עצמם אינן ראויות לנסיעה, להיותם בסוד מלכות המצומצמת. וכבר נתבאר זה לעיל (בראשית א' דף ז' ד"ה כבר עש"ה.) גליין ולא גליין הני טמירין על מה דשריין אתוון. נגלות ואינן נגלות אלו הצפונות, שעליהן שורות האותיות. דהיינו מלכות המצומצמת. פירוש. אלו הכחות דמדת הדין ממלכות המצומצמת הם צפונות ונסתרות באותיות, ורק בחינת מלכות הממותקת בבינה נגלות בהן מתוך ירידת מחצית הבינה בתוכם כנ"ל. ואל תחשוב שכחות מלכות המצומצמת גנוזים וצפונים, באופן שאינם מתגלים בהן לעולם. לזה אומר, גליין ולא גליין הני טמירין וכו' כי בשעה שצריכים לקבל מוחין הן גנוזות וצפונות, אבל לפעמים הן מתגלות. והיינו בעת שצריכים להוציא את קו האמצעי. כנ"ל לך לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש.