זהר

סז) זהרא תניינא, הוא זוהר דכל עיינין עילאין סתימין, כניש לגביה. והוא זוהר נציץ לעיינין, דלא יכילו לאסתכלא ביה, והאי איקרי חי. ובגין דאיהו חי, נטיל כל זהירין עלאין סתימין, וזריק זהירין נציצין לתתא, ועביד פירין ואיבין לזניה.

פירוש הסולם

סז) זהרא תניינא וכו': הזהר השני, הוא זהר, שמאסף אליו כל העינים העליונות הסתומות. והוא זהר נוצץ, לעינים שאינם יכולים להסתכל בו. וזהו נקרא חי, ומשום שהוא חי, הוא לוקח כל האורות העליונים הסתומים, וזורק אורות מתנוצצים למטה, למלכות, ועושה פירות ואיבים למינו.
פירוש. הזהר השני, הוא יסוד, שהוא השני אחר המלכות, ממטה למעלה. ונודע שהיסוד הוא הקו האמצעי שמחזה ולמטה דז"א. ואורות דחכמה נקראים עינים. והם סתומים בקו שמאל מטרם שנתיחד עם הימין ע"י הקו האמצעי. וז"ש, זהרא תניינא, שהוא יסוד, הוא זוהר, דכל עיינין עלאין סתימין, דהיינו כל אורות החכמה המכונים עינים. הסתומים בקו שמאל, כניש לגביה, דהיינו עי"ז שמיחד השמאל בימין, נפתחה החכמה מסתימתה, ומאירה, ונודע שאין הקו האמצעי יכול ליחד השמאל עם הימין, מטרם שממעט קומת החכמה לו"ק דחכמה, שלא תאיר אלא ממטה למעלה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) וז"ש, והוא זוהר נציץ, שהיסוד הוא זהר נוצץ ממטה למעלה, לעיינין דלא יכילו לאסתכלא ביה, דהיינו לאותה הארת החכמה שמיעט אותה שאינה יכולה להסתכל ממעלה למטה. אבל מטרם שמיעט החכמה, אין היסוד יכול להאיר בה אפילו הו"ק דחכמה. והאי אקרי חי דהיינו שנמשך מז"א שהוא עץ החיים, כלומר שהוא הקו האמצעי הממשיך ו"ק דחכמה הנקראים חיים, כמו ז"א, שהוא הקו האמצעי שלמעלה מטבור. וע"כ נקרא חי כמו ז"א שנקרא חיים. ובגין דאיהו חי, ומשום שהוא הקו האמצעי הנקרא חי, נטיל כל זהירין עלאין סתימין, דהיינו כל הארות החכמה דשמאל ומלבישם בחסדים דימין, וזריק זהירין נציצין לתתא וזורק הארות החכמה המלובשות בהתנוצצות החסדים למטה אל המלכות, ועביד פירין ואיבין לזניה. שאותם האורות המטיל אל המלכות, נעשים בה נשמות ורוחות, הנקראים פירות ואבים של היסוד.