זהר

סו) רבי שמעון אמר, תא חזי, אינון ארבעין ותרין קרבנין עבדו בלעם ובלק, ונטלו לון מההוא סטרא אחרא לגבי קב"ה, וע"ד הוה תלי ההוא קרבנא, לנטלא ליה ההוא סטרא אחרא דאקרי קללה מישראל, ועד השתא לא גבה מנייהו. ודא איהו רזא ויפן אחריו ויראם. ויפן אחריו, אחורי שכינתא, דקיימא סטרא אחרא לאחורא. ויראם. אסתכל בהו ההוא סטרא אחרא, וחמא לון דאתחזון לאתענשא, ועל דא ויקללם בשם יי' בשם יי' לאפקא ההוא שם יי' מחיובא דא. מההוא חיובא דההוא קרבן דאקריב ההוא סטרא לגביה. וכלא איהו מתתקן קמיה דקב"ה, ולא אתאביד מלה. כגוונא דא, כלא אתתקן קמיה דקב"ה, הן לטב הן לביש.

פירוש הסולם

סו) רבי שמעון אמר וכו': רש"א בוא וראה, אלו מ"ב קרבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מסטרא אחרא אל הקב"ה. וע"כ היה תולה קרבן ההוא שיטלו אותו סטרא אחרא ההוא שנקראת קללה מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם. וזה סוד, ויפן אחריו ויראם, את הנערים שהתקלסו בו ואמרו לו עלה קרח. ויפן אחריו היינו אחורי השכינה, כי הסטרא אחרא עומדת לאחור. ויראם, הסתכל וראה באותם מ"ב ילדים סטרא אחרא ההוא הנקראת קללה, וראה אותם שראוים לעונש, וע"כ ויקללם בשם ה'. בשם ה', היינו להוציא שם ה' מחיוב הזה, דהיינו מן החיוב של קרבן ההוא שהקריב צד ההוא אליו, דהיינו בלעם ובלק. והכל מתתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מתתקן הכל לפני הקב"ה הן לטוב והן לרע.