זהר

סו) מתרין רוחין אלין מנצצן, אתבריאו אינון אופנין, דאינון קדישין, דדינייהו כדינא דחיות, כדכתיב מראה האופנים ומעשיהם וגו', ודא הוא דכתיב, ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים. היא מתהלכת בין החיות, מאן היא, דא רוחא קדישא, אתר דנפקו מניה, ואיהי נהיר לון, דכתיב ונוגה לאש, ומן האש יוצא ברק.

פירוש הסולם

סו) מתרין רוחין אלין מנצצן, אתבריאו אינון אופנין, וכו' דדינייהו כדינא דחיות כדכתיב מראה האופנים וגו': מהתנוצצות ב' רוחות הללו, נבראו האופנים האלו, שדיניהם שוים כדיניהם של החיות, דהיינו כמ"ש, ​בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים, דהיינו האופנים המובאים בהכתוב ​מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש וגו'. ודא הוא דכתיב ודמות החיות מראיהן וגו' היא מתהלכת בין החיות, ועל אופנים האלו כתוב, ודמות החיות מראיהן וגו'. כלומר, אע"פ שהכתוב קוראם חיות מ"מ הם אופנים, אלא מתוך שדיניהם כדינא דחיות קורא אותם הכתוב בשם חיות. מאן היא, דא רוחא קדישא, אתר דנפקו מניה, ואיהי נהיר לון, דכתיב ונוגה לאש, ומן האש יוצא ברק, ושואל, על מי אומר הכתוב היא, דהיינו בהכתוב, ​היא מתהלכת בין החיות, ואומר, זה הוא רוח הקדוש, לבנה, שהוא המקום שיצאו ממנו. והוא מאיר להן, שכתוב ונגה לאש ומן האש יוצא ברק. כלומר, הרוח הקדוש לבנה, היא המלכות הנקראת נוגה, ועליה אומר הכתוב ונגה לאש, וע"כ נאמר עליה שמתוך שהיא מתהלכת בין החיות ע"כ מראיהן כגחלי אש בוערות, להיותה בחינת נוגה שממנה נמשכים אש וברקים, וביאור הדברים להלן בדיבור הסמוך.