תוכן

סו) וכבר כתבו הטבעיים, כי בהיות האדם חי, הגידים הם חלולים, והחיות עובר בתוכם. ובמותו שמסתלקת הנשמה, תיכף יתקבצו הגידים ויסתמו פיהם, וזה להיות הרוחניות שבהם זך בתכלית הזיכוך. והנה אנו רואים, כי הדם מתפשט בחיצוניות, והרוח בתוכיות, והגידים הלבנים בפנימיות. והם בחינת שלשה כלים הנזכר לעיל, ואלו השלשה נקרא בשר וגידין ועצמות, שהם שלשה בחינת הכלים שיש בכל אבר ואבר, כנודע שאין נקרא אבר אלא אם כן יש בו בשר וגידים ועצמות. ואמנם אלו הגידין שזכרו רז"ל, אינם אותם הלבנים הנזכר בפירוש דגלגול, רק הגידים האחרים שבהם מתפשט הדם, או חיות הלב הדופק, כי הגידין הנמשכים מן המוח אין בהם דם כלל, והם מתפשטים ונאחזים בעצמות עצמן, כנודע כי כל עצם ועצם נאחז זה עם זה, ע"י הגיד אחד שביניהם. והענין, כי אלו הגידים הלבנים והעצמות, כולם הם כלי פנימי שבאדם, הנמשך מן המוח. ותחלה נכנס בעצם, ונעשה שם עצם ומוח בתוכו, וממנו נמשך הצינור אל עצם השני. ואם כן הגידים הלבנים, הם הצינורות של העצמות. אמנם כלים הם נמשכים מהמוח, וכולם הם בחי' הכלי הפנימי שבאדם.