תוכן

סו) עוד יש בז"א דעת שני יותר עליון מזה, והוא נמשך ממוח הדעת עצמו העליון, דאבא או דאימא, המכריע בין מוחין דחו"ב, דכל חד מנייהו, ברישא דילהון. וזה הדעת הוא ג"כ בז"א, למעלה ברישא דיליה, מכריע בין חו"ב דיליה. וזה הדעת העליון דז"א, עליון ונעלם מאד, כי הוא מכריע ומזוג בין חו"ב שבו. וזה הדעת העליון, עליו נאמר ונהר יוצא מעדן כו', ולא אתגליא, ואיהו טמיר תדיר גו בינה דז"א, ואינו ניכר כי שם תדיר עומד נעלם, בסוד הזווג התדירי. ובזה יובן טעם, למה לא נזכר הדעת בכלל הג"ר שבו, וכן בזוהר לא נזכר בחינת זה הדעת העליון, לטעם הנזכר. רק אותו הדעת התחתון אשר בו. ולכן אותו הדעת התחתון הב', הנכנס במספר, אשר הוא נמשך מן התפשטות החו"ג שבו"ק דאו"א כנזכר, הוא הנקרא באדרא בשם תרין עיטרין, כמבואר אצלינו, שהם בחינת ב' כתפין דאריך, אשר אינם נחשבים מכלל או"א, כי אינם בתוכם, רק גנוזים בסוד פקדון. האמנם הדעת העליון דז"א, הנמשך ממוח הדעת עצמו דאו"א, אינו נחשב בחשבון, לפי שהוא נעלם מאד, ומכריע בין חו"ב דז"א כנזכר. וזכור היטב ענין ב' דעות אלו שבז"א.