זהר

סו) ויאמר אלקים יקוו המים וגו', בארח קו למהוי בארח מישר, דהא מרזא דההיא נקודה קדמאה נפק כלא בסתימו, עד דמטי ואתכניש להיכלא עלאה, ומתמן נפיק בקו מישר לשאר דרגין עד דמטי לההוא אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא, ומאן איהו חי עלמין.

פירוש הסולם

סו) ​ויאמר אלקים יקוו וגו' בארח קו למהוי בארח מישר: יקוו, פירושו, שהמוחין הנק' מים, יתפשטו בדרך קו מדויק באופן שיהיו במישר. ולא ינטו לא לצד ימין ולא לצד שמאל. כמו שמבאר והולך דהא מרזא דההיא נקודה קדמאה נפיק כלא בסתימו, שהרי מסוד נקודה הראשונה, שהיא א"א, יוצא הכל בהעלם, כלומר, שהכתוב מדבר על סדר יציאת המוחין, שמתחילה נעלם האור בא"א, כי מעלה המלכות שלו תחת החכמה שלו ומוציא הבינה לחוץ ממדרגת הראש, (כנ"ל דף ט"ו ד"ה ההוא, וכנ"ל דף נ"א ד"ה עאל) שה"ס נקודת החולם. עד דמטי ואתכניש להיכלא עלאה. עד שהאור מגיע ונאסף להיכל העליון. דמטי, פירושו בחכמה, מכח נקודת השורק. (ה ואתכניש, פירושו שהחכמה נאספת ומתלבשת תוך אור החסדים, בכח נקודת החירק (כנ"ל ע"ש) להיכלא עלאה פירושו לפרצוף ישסו"ת, שהוא היכל הב' המסבב לא"א (כנ"ל דף ט' ד"ה ועביד) ומתמן נפיק בקו מישר לשאר דרגין עד דמטי לההוא אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא, ומאן איהו חי עלמין ומשם, מישסו"ת, יוצא השפע בקו מישור (דהיינו שכלול מימין ושמאל ואינו נוטה ביותר לא לימין ולא לשמאל) לשאר המדרגות, דהיינו למדרגת ז"א, עד שמגיע למקום אחד ההוא המאסף הכל בסוד זכר ונקבה, ושואל, ומי הוא. ואומר שהוא חי העולמים, דהיינו יסוד דז"א, שהוא זכר, המתיחד עם המלכות שהיא בחי' נקבה, ונמצא כלול מזכר ונקבה.
וביאור הדברים, כי ז' ימי בראשית ה"ס חג"ת נהי"ם וכל אחד מהם כלול מכל ז' הימים, באופן שיש בכל יום ויום ז' הספירות חג"ת נהי"מ, ועכ"ז יש הפרש גדול מיום ליום כי ביום א' שהוא חסד ובחינת קו ימין , אע"פ שכלול מכל ז"ס וכל הפרטים שבהן, מ"מ הן כולן בו בחי' אור החסד, כמ"ש לעיל בסוד ה"פ אור (בדף נ"א ד"ה ולחשך) ומבחינה זו הם כל ביאורי הזהר שביום א'. וכן יום הב' שהוא גבורה ובחינת קו שמאל, אע"פ שכלול מכל ז"ס חג"ת נהי"מ, וכל הפרטים שבהן, אמנם הן כולן בו בחי' גבורה ובחי' מחלוקת השמאל על הימין כמ"ש לעיל בסוד ה"פ רקיע (דף ס"ח ד"ה חמש) ומבחינה זו הם כל ביאורי הזהר שביום ב'. וכן כאן ביום הג', שהוא תפארת וקו האמצעי המכריע ומייחד ב' הקוין ימין ושמאל זב"ז, אע"פ שנמצאים בו כל ז"ס חג"ת נהי"ם וכל הפרטים שבהם, אבל הן בו רק בסוד היחוד דימין ושמאל. ולפיכך כל ביאורי הזהר שבכאן הם רק בסוד היחוד בלבד.
וזה אמרו, יקוו המים וגו', בארח קו למהוי בארח מישר, שפירושו כנ"ל שייחד ב' הקוין ולא יטה לא לימין ולא לשמאל. וכן ומתמן נפיק בקו מישר לשאר דרגין, עד דמטי לההוא אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא, ומשם מישסו"ת, יוצא ביחודו אל שאר המדרגות, דהיינו לייחד בין ימין ושמאל דרת"ס דז"א, עד שמגיע למקום ההוא שאוסף הכל בכלל זכר ונקבה. פירוש כי שלימות היחוד דימין ושמאל אינו נשלם זולת אחר שנתפרדו בב' פרצופין, שהאחד כולו ימין והב' כולו שמאל, שהם זכר ונקבה כמ"ש לעיל (בדף נ"א ד"ה וז"ש) שהזכר שהוא היסוד נבנה כולו מסוד קו הימין, והנקבה שהוא המלכות נבנית כולה מסוד קו שמאל, ובזווגם נשלם היחוד דימין ושמאל בשלמות הנרצה. אלא שמקודם לכן צריך להיות היחוד דימין ושמאל ע"י קו האמצעי בפרצוף אחד, וז"ש עד דמטי ואתכניש להיכלא עלאה דהיינו בישסו"ת וכן ברת"ס דז"א עצמו וז"ש ומתמן נפיק בקו מישר, דהיינו בז"א, ואח"כ יכול להיות הזווג דימין ושמאל שבב' פרצופין נפרדים וז"ש עד דמטי לההוא אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא. דהיינו ליסוד המתייחד עם מלכות, שה"ס היחוד שבב' פרצופין. כמבואר