זהר

סו) ות״ח, ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט, כד בעו לאתקרבא בשכינתא, בהא דשבע, כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. אברהם כרי ליה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא, דיפלחון לקב״ה. וכיון דכרי ליה, אפיק מיין נבעין, דלא פסקין לעלמין.

פירוש מעלות הסולם

סו) ות״ח ארבעה מאינון וכו': ובוא וראה, ארבעה מאלו ז׳ צדיקי אמת, כשרצו להתקרב אל השכינה בזה הסוד של שבע, דהיינו בהתכללות ז״ס חג״ת נהי"מ, נפגשו כלם באותה באר שאין מימיה פוסקים ממנה לעולם, דהיינו מלכות השלמה מצד היסוד הדבוק בה. כי אברהם כרה את הבאר הזו, שהוא יסד אותה משום שהוא לימד את כל בני העולם, שיעבדו להקב״ה. וכיון שכרה אותה הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם.