תוכן

סה) גם נחזור לבאר טעם, אל השינוי הראשון שביארנו, שיש בין עולם העשיה לשאר העולמות, כי בעולם העשיה, עלו ג' ראשונות דפנימיות דעשיה, בג' תחתונות דיצירה דחיצוניות, אך ג' ראשונות דיצירה דפנימיות, לא עלו אלא בחיצוניות דמלכות דבריאה, ועד"ז מבריאה ליצירה. וטעם הדבר יותר מפורש הוא זה, כי חלק זה של הדיבור, שהיא הראשון שבכולם, שהוא מן תחילת ברכת השחר עד ברוך שאמר, הכל הוא תיקון העשיה, ונודע כי עולם העשיה כולו הוא בחי' מלכות, ולכן הלואי שע"י תיקון העשיה למטה, יתוקנו בחי' המלכיות שבהם, שהם בחי' העשיה שבכל עולם ועולם. ולכן אין כח בג' ראשונות דיצירה לעלות, רק עד המלכות דבריאה, הנתקנת על ידי תיקון תחתון של העשיה, כי ¬גם היא, היא עשיה של הבריאה, אך יותר למעלה אינן יכולין לעלות, כי אפילו מה שעלו במלכות הבריאה, אינו אלא לפנות מקום אל ג' ראשונות דעשיה שיעלו ביצירה, ולכן הוצרכו ג' ראשונות דיצירה, גם הם לעלות אל הבריאה, וכיון שעדיין אין זה זמן תיקונם, וזמן עליית היצירה עד אחר ברוך שאמר כנ"ל, לכן אינם עולים למקומם האמיתי, רק אל מלכות דבריאה, שהיא עשיה של הבריאה, אחרי שכבר עתה יש תיקון בעשיה התחתונה למטה. אבל בג' ראשונות דעשיה, אשר עתה הוא זמן תיקונה, יש בהם יכולת לעלות אל המקום הראוי להם, שהוא בג' תחתונות דיצירה. אבל אח"כ בברוך שאמר, שכבר הוא תיקון היצירה, יעלו ג' ראשונות שבה אל ג' תחתונות ממש דבריאה. וכן עד"ז הוא בבחי' ג' ראשונות דבריאה, כי עתה אינם יכולים לעלות רק עד מלכות דאצילות, ואחר כך ביוצר שהוא זמן תיקונם, יעלו עד ג' אחרונות דאצילות. וכן באצילות עצמו בפרטיו הנ"ל, יהיו עד"ז בתפלת י"ח, שהוא זמן תיקון האצילות.