זהר

סה) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, תא חזי, דהא אתמר, דכד אתחרב בי מקדשא, ושכינתא אתגלי בגו ארען נוכראין בינייהו, מה כתיב, הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבביון, כלהו בכו על דא, וקשירו בכיה ואבלא, וכל דא עלה דשכינתא דאתגלייא מאתרה, וכמה דאיהי משתנית מכמה דהות, אוף הכי בעלה, לא נהיר נהוריה, ואשתני מכמה דהוה, דכתיב חשך השמש בצאתו, ועל דא כתיב כן משחת מאיש מראהו.

פירוש הסולם

סה) ​כאשר שממו עליך רבים וגו': בוא וראה, כי למדנו, כשנחרב בית המקדש, וגלתה השכינה, בארצות זרות ביניהם מה כתוב, ​הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. כולם בכו על זה, וקשרו בכיה ואבלות. וכל זה, על השכינה שגלתה ממקומה.
וכמה דאיהי משתנית וכו': וכמו שהיא נשתנתה בגלות, ממה שהיתה, כן בעלה, ז"א, אינו מאיר אורו, כי אין לו אז למי להאיר ונשתנה ממה שהיה, שכתוב חשך השמש בצאתו. ועל זה כתוב, כן משחת מאיש מראהו.