זהר

סה) ההוא אורכא, קשרא מכאן, וקשרא מכאן. ונטיל ההוא אורכא, גו ההוא טמירו דאין סוף, עד דמטו לחד מגדלא דפרחא באוירא. כיון דמטא התם, אתפשטת בוצינא, וקיימא לאנחא ההוא משחתא, בקשירו דא, ואתעבידת בוצינא דלא אתידע, עד דאתמשח האי משחתא, דהאי אתגניז בגו ההוא גניזו. לבתר בטש ליה לבר, כד נפקא, אשתכח ביה אלף אלפין, וארבע מאות רבוא עלמין, וכמה רזין אחרנין, כלהו קיימין בהאי משחתא.

פירוש הסולם

סה) ההוא אורכא קשרא וכו': האורך הזה יש לו קשר מכאן בקו ימין, וקשר מכאן בקו האמצעי, שביניהם הוא האורך. ואו"א, לוקח אותו האורך בתוך אותו הנסתר שבאין סוף, שהוא חכמה סתימאה דא"א הנקרא א"ס, עד שמגיעים למגדל אחד הפורח באויר, שהוא ישסו"ת, שבהם נכנסת ויוצאת הי' באויר, שזה נבחן כמו שפורח באויר. כיון שהחכמה שמגעת שמה, לישסו"ת, היא מתתקנת ע"י ג' קוין, שמתחילה מתפשט המאור בקו ימין, ששם נכנסת הי' באויר, והוא עומד להניח המדה ההיא, של החכמה דקו שמאל, בקשר הזה דקו ימין. כלומר, שכניסת הי' לאויר שבקו ימין היא הכנה ליציאת הי' מאויר שבקו שמאל (כנ"ל בפלפה"ס אות י"ח) ונעשה שם מאור שאינו נודע, כי ע"י כניסת הי' לאויר מסתלקות ג"ר דישסו"ת, וע"כ אינם נודעים. עד שנמדדת המדה ההיא של החכמה דקו שמאל, שהוא נגנז בתוך הגניזה, דהיינו שנעשה בחינת מעולפת, ביציאתו (כנ"ל אות מ"ו). אח"כ בא הקו האמצעי ומכה בו בקו שמאל, בסוד המסך דחירק שבו, ומגלה אותו לחוץ, על ידי שמיחדו בימין, (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ח) כשיוצא הקו השמאל ומתגלה לחוץ, דהיינו אחר שמתיחד עם הימין, נמצא בו אלף אלפים, שה"ס חכמה השלמה, המכונה אלף. וארבע מאות רבוא עלמין. שה"ס ד' ספירות חו"ג תו"מ, שהם החסדים מגולים, המכונים מאות רבוא. וכמה סודות אחרים, שכולם עומדים במדה ההיא. וכל זה הוא בימין ושמאל דישסו"ת, המכונים מגדל הפורח באויר.