זהר

סה) אלא כלא רזא דחכמתא איהו, בגין דדוד לית ליה לקבלא מלכותא, אלא עד דיתחבר באבהן, דאינון בחברון, וכדין בהו יקבל מלכותא. וע"ד אתעכב תמן שבע שנין, בגין דיקבל מלכותא כדקא יאות, וכלא ברזא דחכמתא ובגין דיתקן מלכותיה. כגוונא דא, אברהם לא עאל בקיומא דקב"ה, עד דעאל לארעא.

פירוש הסולם

סה) אלא כלא רזא וכו': אלא הכל סוד החכמה הוא. כי דוד, לא היה לו לקבל המלכות, אלא עד שיתחבר מקודם באבות שהם בחברון, ואז יקבל המלכות בהם. וע"כ נתעכב שם בחברון שבע שנים כדי שיקבל המלכות כראוי, והכל בסוד החכמה, ומשום שיתוקן מלכותו. כעין זה גם אברהם לא בא בקיום שלם להקב"ה עד שנכנס לארץ.
פירוש, מתחילה נבנית המלכות, שה"ס הנוקבא דז"א, בסוד ב' מאורות הגדולים, דהיינו שקומתה שוה לגמרי כמו ז"א, ושניהם משתמשים בכתר אחד, שפירושו שמקבלים שניהם הארתם ממקור אחד, שהיא בינה שבחינת הימין שבה דהיינו החסדים, מקבל ז"א. ובחינת השמאל שבה, דהיינו הארת חכמה בסוד השורק, מקבלת הנוקבא. ואז נבחנים שניהם לד' רגלי כסא העליון, שהוא בינה. ז"א שה"ס חג"ת, נבחן לג' רגלי הכסא. הנוקבא, שהיא ספירת המלכות, נבחנת לרגל רביעי של הכסא. ומשם אין הנוקבא יכולה להשפיע מוחין לעולם, כי אין זה מקומה, וע"כ הם מכונים מוחין דאחורים. וה"ס חברון, מטעם היותה מחוברת עם האבות, שה"ס חג"ת, בקומה שוה. ואח"כ יורדת משם, ונבנית מבחי' מחזה ולמטה דז"א בסוד המאור הקטן, ואז מקבלת ב' מיני מוחין: אחורים, ופנים, על ידי ז"א, והיא נשלמת במוחין דגדלות השלמים, ומשפעת להעולם. ואז נבחנת לבחינת ארץ ישראל. שאין הארת החכמה מושפעת אלא רק ממנה, כנודע.
והנה דוד הוא מרכבה אל המלכות, שהיא הנוקבא דז"א. ולפיכך לא יכול לקבל מלכות על כל ישראל ולהעשות מרכבה אל המלכות, הנקראת ארץ ישראל. מטרם שמלך בחברון ונעשה מרכבה שם אל המלכות הנקראת חברון שמשם מוחין הראשונים של המלכות. המקבלת מבינה שחזרה להיות חכמה, וכיון שדוד קבל בחינת המוחין דחברון היה יכול לקבל אח"כ המוחין השלמים מבחינת ארץ ישראל. וקבל המלכות על כל ישראל. ולולא קבל המוחין דחברון, לא היה יכול לקבל המוחין דארץ ישראל, כי היה חסר לו המוחין דהארת השמאל של הבינה, שאינם מקובלים אלא בחברון כנ"ל.
וז"ש דדוד לית ליה לקבלא מלכותא, אלא עד דיתחבר באבהן דאינון בחברון. כמבואר.
ואברהם היה מרכבה לבחינת חג"ת דז"א, ועקרו בחסד דז"א. ונודע שז"א הוא תמיד בחסדים מכוסים. זולת בעת שמשפיע אל הנוקבא. שאז מקבל מוחין דהארת חכמה בשביל הנוקבא ונכלל גם הוא מהם.
וז"ש בגין דאברהם לא הוה דביק ביה בקב"ה כדין כדקא חזי אמר ליה לך לך, כי מטרם שהשפיע המוחין בשביל הנוקבא, לא היה לו אלא חסדים מכוסים מחכמה, וכיון שהיה חסר לו הארת החכמה, לא היה אז דבוק בו בהקב"ה כראוי. כי לא גרם זווג קב"ה ושכינתיה. וע"כ אמר לו לך לך, ודא רמז לההוא אתר דהיינו השכינה, דבעי לאתקרבא בהדיה דקב"ה, כלומר שרמז לו שילך ויקרב השכינה אל הקב"ה, ואיהו דרגא קדמאה לאעלא לקב"ה, שהוא מדרגה הראשונה לבא ולהעשות מרכבה לקב"ה, כי מטרם שיגרום זווג קב"ה ושכינתיה, לא יוכל להדבק בהקב"ה. והאי דרגא לא יכיל אברהם לאתאחדא ביה עד דייעול לארעא, ומדרגה זו לזכות בהמוחין דהארת חכמה ע"י שגורם זווג קוב"ה ושכינתיה כנ"ל, לא יוכל להמשיך אלא כשהוא בארץ ישראל. כי שם הנוקבא מתוקנת במוחין דפב"פ עם הקב"ה, ויכולה להשפיע לעולם, כנ"ל. וזהו שמשוה ביאת אברהם לארץ ישראל למלכות דוד בחברון, כי כמו שדוד המלך, שהוא מרכבה להנוקבא, לא יכול לקבל מלכות השלמה שה"ס ארץ ישראל, מטרם שקבל הארת חכמה מבינה, בסוד רגל רביעי לכסא עלאה שה"ס מלכות חברון. כן אברהם שהוא מרכבה לז"א, לא היה ראוי לדביקות שלם בז"א מטרם שבא לא"י וגרם זווג קב"ה ושכינתיה, שמשם נכלל גם הוא בהארת החכמה. וז"ש כגוונא דא אברהם לא עאל בקיומא דקב"ה עד דעאל לארעא. כמו שדוד לא היה ראוי להדבק במלכות השלמה שה"ס א"י מסבת חסרון המוחין דהארת חכמה, שאינם נמשכים לו רק בחברון. כן אברהם לא היה ראוי להדבק בהקב"ה, מסבת חסרון מוחין הללו דהארת חכמה, שאינם נמשכים לו רק בארץ ישראל.