זהר

סה) ת״ח, כד ברא קב״ה עלמא, ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא אתקיים, שיתף ביה חסד. הה״ד, ביום עשות ה׳ אלהים, ואוקמוה באברהם אתקיים עלמא. בגיני כך, האי בירא ביתא דעלמא, על שמיה אתקרי הה״ד על כן קרא למקום ההוא באר שבע. אע״ג דהאי בירא אתדבק ביצחק, דכתיב ויקרא אותה שבעה שמיה באר שבע, סטרא דאברהם, ולא באר שבעה. הה״ד, וימינו תחבקני.

פירוש מעלות הסולם

סה) ת״ח כד ברא קב״ה וכו': בוא וראה, כשברא הקב״ה את העולם, ברא אותו בדין, כיון שראה שאינו מתקיים, חיבר עמו החסד. ז״ש בהבראם ביום עשות ה׳ אלקים, כי הוי״ה הוא חסד ואלקים הוא דין וחברם יחד. והעמידו שבאברהם שהוא חסד, נתקיים העולם, כי בהבראם הוא אותיות באברהם. משום זה. באר ההיא דהיינו מלכות, שהיא בית העולם, נקראת על שמו, שהוא חסד ז״ש על כן קרא למקום ההוא באר שבע. ושבע היא בבחינת חסד. ואע״פ שבאר ההיא נתדבקה ביצחק. שכתוב ויקרא אותה שבעה. אבל שמה נקבע באר שבע, שהיא מצד אברהם. ולא באר שבעה שהיא מצד יצחק. ז״ש וימינו תחבקני. שהוא חסד.