זהר

סד) ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען. ר' אבא אמר, לוז דא ירושלם עלאה, דאשראה שכינתא בינהא, אמר יעקב עלאה לתתא, הב לי ברכתא דהוא בעי, לאנפיש יתכון אנא, ולמיתן ית ארעא לבניכון. לוז זו ירושלם עלאה, קב"ה, הב ברכתא דהווין ברכה דא על ידיה, בארעא קדישא, אבל ברא, לארעא אחרא, לא יהא ברכתא.

פירוש הסולם

סד) ​ויאמר יעקב אל יוסף וגו': ר' אבא אמר, לוז, זה ירושלים העליונה, דהיינו בינה, שהיא משרה השכינה ביננו. אמר יעקב העליון, שהוא ז"א, ליעקב שלמטה, הבינה, נתנה לי ברכה, שהוא רוצה להרבות אתכם ולתת את הארץ לבניכם. לוז, שהיא ירושלים העליונה, בינה, שהוא הקב"ה, נתן ברכה, שברכה זו תהיה על ידו בארץ הקדושה, אבל מבחוץ לארץ, לארץ אחרת לא יהיה הברכה.