תוכן

סד) ונחזור לענין הראשון, כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים, אלא בקבלה מפה אל פה, או מפי אליהו ז"ל, או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור, אל הראוים להם. והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים, קרוב לדורינו, כתב בסוף הקדמת ספרו, על ביאור התורה, בלשון הזה, וז"ל, ואני הנני מביא בברית נאמנה, נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא, ואל יחשוב מחשבה בדבר, מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיע נאמנה, שלא יושגו דברי, ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולת מפי מקובל חכם, לאוזן מקבל מבין, והסברא בהם אולת, ומחשבה רבת הנזקין, ומונעת התועלת, אל יאמין בשוא נתעה, כי לא תבואהו בסברותיו רק דעה, כי ידברו אל ה' סרה, לא יכלו כפרה, אל יהרסו אל ה' לראות וכו'. ואם הרמב"ן ז"ל, אחרון כל המקובלים, הפליג לדבר בזה, באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר. איך יעלה בדעת אנושי, להבין בעיונו ובשכלו, דברי אלהים חיים, דברי הרשב"י ע"ה אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה, וחתומים וסתומים באלף חותמות.