זהר

סד) ואלין ארבע זהורין, אתפרשן בשמהן ידיען: חד אקרי זוה"ר חשוך ולא חשוך. באסתכלותא דיליה, מיד ארים חשוך. מסתכלאן ביה יתיר, נציץ ולהיט בנהירו, ושפירו עילאה. ונהוריה קמיט בגויה, עד דבטש ביה נהורא אחרא, דכרי בהאי נהורא, ואנקיב לה, כדין אתמליא מההוא זהרא, ונציץ לכל סטר.

פירוש הסולם

סד) ואלין ארבע זהורין וכו': ואלו ארבעה אורות מתבארים בשמות ידועים: אחד נקרא, זוהר חשוך ולא חשוך, שבהסתכלות שלו, מיד מרים החשך. מסתכלים בו יותר, הוא נוצץ ולוהט באור וביופי העליון. ואורו נעלם בתוכו, עד שמכה בו אור אחר, וכורה באור הזה, ונוקב אותו. אז הוא מתמלא מהזהר ההוא ונוצץ לכל צד.
פירוש. ב' מצבים הם במלכות, במצב הא' היא בסוד ב' המאורות הגדולים, שקומת המלכות גדולה כמו קומת ז"א, שפירושו,ששניהם מקבלים ממקור אחד מבינה, ז"א מקבל הקו הימין דבינה, שהוא חסד. והמלכות מקבלת מהקו השמאל דבינה שהוא חכמה. אמנם במצב הזה נבחנת המלכות לחשך, כי בהיותה מקבלת משמאל דבינה בלי ימין, ונמצאת החכמה דשמאל בלי החסד שמימין, וחכמה בלי לבוש מחסד אינה יכולה להאיר, וע"כ היא חשך. ואח"כ היא מתמעטת ויורדת בסוד נקודה תחת היסוד, ואז היסוד שהוא קו אמצעי ממעט אותה מלקבל חכמה, על ידי המסך דחירק שבקו האמצעי. (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ח) ואז היא נבנית מחדש ע"י או"א, ובאה למצב הב', שמקבלת אור החסד מז"א, ואינה יכולה לקבל עוד מבינה. ועכ"ז יש בה גם אור החכמה מבינה. והיינו בכלים של המצב הא'. וע"כ: כשהיא מתוקנת במצב הב', וכבר יש לה חסד מז"א, היא מלבשת החכמה שנשארה בה בכלים דמצב הא' ומלבישה בחסדים, ואז מאירה בחכמה ובחסדים בכל השלמות (ועי' ביאור אלו ב' מצבי המלכות בפלפה"ס אות פ"ח).
וז"ש, חד אקרי זוהר חשוך ולא חשוך, דהיינו המלכות הנקראת אדני. ומפרש, באסתכלותא דליה מיד ארים חשוך, כי בתחילת ההסתכלות צריכים לעורר בה הכלים דמצב הא' מטרם שהחכמה נתלבשה בחסד, ואז היא חשך. וע"כ כמו שמתחילים להסתכל בה מרימים עליה את החשך שבחכמה שבמצב הא'. מסתכלאן ביה יתיר, דהיינו כשממשיכים להסתכל בה, ומעוררים החסד שקבלה מז"א במצב הב', אז נציץ ולהיט בנהירו ושפירו עלאה. בנהירו, ה"ס אור החסד. ושפירו עלאה, ה"ס הארת החכמה, המכונה היופי העליון.
והנה כל זה אמור אחר שכבר באה למצב הב', ורוצים לעוררה בחכמה, אז בתחילת ההסתכלות נעשה חשך מחמת הופעת המצב הא', ובהמשך ההסתכלות נשלם הכל ע"י המצב הב'. אבל בעודה במצב הא', אין שום עצה להאיר את החשך שבה, שנעשה מחמת שהחכמה חסרה מחסדים. וז"ש, ונהוריה קמיט בגויה, היינו כשעודה במצב הא', נמצא האור קמוט ונעלם בתוך המלכות כי אז היא חשכה כנ"ל. עד דבטש ביה נהורא אחרא, דהיינו עד שמכה בו אור היסוד, בסוד המסך דחירק שבו, כנ"ל. דכרי בהאי נהורא, דהיינו שממעטה מחכמה ועי"ז כורה ועושה אותה בית קבול שתוכל לקבל אור החסד מז"א, ואנקיב לה, דהיינו שממעטה שלא תוכל עוד לקבל חכמה משמאל דבינה כמקודם לכן, כדין אתמליא מההוא זהרא ונציץ לכל סטר אז היא מתמלאה באור ומאירה לכל צד, דהיינו הן לשמאל בחכמה, והן לימין בחסדים.