זהר

סד) א"ר אבא, מאי דכתיב, ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו', וכתיב וקרבת מול בני עמון וגו', מלה דא כמלה דא, מה הפרש בין דא לדא, אלא אתחזי דשקולי הוו. ותנינן, כד הוו מקרבי לגבי בני מואב, הוו ישראל אתחזיין לגבייהו בכל מאני קרבא, כדבעו אתגריין בהו. ולגבי בני עמון, הוו ישראל מתעטפי בעטופייהו, ולא אתחזי מאני קרבא כלל. וקראן מובחן בשקולא דא כדא.

פירוש הסולם

סד) א"ר אבא מאי וכו': אר"א מה שכתוב, ​ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וגו', וכתוב, ​וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם וגו'. דבר זה, שבבני עמון, הוא כדבר זה, של מואב, מה ההפרש בין אלו לאלו, הרי נראה ששקולים הם, ולמדנו כשישראל היו קרבים לבני מואב, היו ישראל מראים עצמם אליהם בכל כלי מלחמה, כמו שהיו רוצים להתגרות בהם. ואצל בני עמון, היו ישראל מתעטפים בעטופיהם, ולא נראו כלי מלחמה כלל. והכתובים מראים שהם שוים זה לזה.