זהר

סד) מאי טעמא משה. אלא משה אלבשינון לאהרן כד סליק לכהנא, הה"ד וילבש משה את אהרן את בגדיו, וכתיב וילבש אותו את המעיל. השתא. משה אעדי מניה, מה דיהב ליה. וקב"ה אעדי מניה, מה דיהב ליה. ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא, ומשה אעדי לבר, וקב"ה לגו. ועד דאעדי משה, קב"ה לא אעדי, זכאה חולקא דמשה.

פירוש הסולם

סד) מאי טעמא משה וכו': שואל, מהו הטעם שמשה פשט את בגדיו. ומשיב, אלא משה הלבישם את אהרן, בשעה שעלה לכהונה. ז"ש וילבש ​משה את אהרן את בגדיו. וכתוב, ​וילבש אותו את המעיל. ע"כ עתה, הסיר משה ממנו מה שנתן לו, והקב"ה הסיר ממנו מה שנתן לו, דהיינו נשמתו. ושניהם הפשיטו את אהרן מכל, ומשה הסיר מה שבחוץ, והקב"ה מה שבפנים. וכל עוד שלא הסיר משה, הקב"ה לא הסיר. אשרי חלקו של משה.