זהר

סד) דרוחא דנפיק מאינון נוקבי, חד רוחא נפיק לזעיר אפין. לאתערא ליה בגנתא דעדן. וחד רוחא דחיי, דביה זמין לזמנא לבריה דדוד, למנדע חכמתא. ומההוא נוקבא, אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה, וזמין לאשראה על מלכא משיחא, דכתיב ונחה עליו רוח יי׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי׳. הא הכא ד׳ רוחין, והא רוחא חדא אמרינן. אמאי תלת. קום רבי יוסי בקיומך.

פירוש הסולם

סד) דרוחא דנפיק מאינון וכו׳: כי הרוח היוצא מאלו הנקבים דחוטמא, רוח אחד יוצא לז״א לעורר אותו בגן עדן. ורוח אחד של חיים יוצא ממנו, שבו עתידים לזמן בנו של דוד לדעת חכמה. כי ב׳ רוחין אלו דב׳ נוקבי דפרדשקא הם מבחינת יסוד ומלכות (כנ״ל בספד״צ אות ו׳ ע״ש) וע״כ מרוח של יסוד נמשך לז״א, שהוא מנקב ימין. ומרוח של מלכות שהוא בנקב שמאל נמשך לבריה דדוד, שה״ס מלכות. ומאותו נקב השמאל, מתעורר ויוצא רוח ממוחא סתימאה, שהוא חכמה דא״א, ועתיד לשרות על מלך המשיח. שכתוב, ונחה עליו רוח ה׳. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳. שואל. הרי יש כאן ד׳ רוחות בכתוב, והרי רוח אחד אנו אומרים, שיוצא מנקב השמאלי דא״א ולמה שלשה. קום ר׳ יוסי על מעמדך. ותתרץ את זה.