זהר

סד) כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע אתוון סריטין בטהירין, דינא בדינא, רחמי ברחמי, רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכחת זכאה, אתוון רחמי אשתכחו, ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות, רחמי סלקין, ודינין אשתארו, וכדין דינא אתעביד.

פירוש הסולם

סד) כהנא כתיב שמא וכו׳: הכהן כותב את השם הקדוש, פעם אחת בדרך ישר, דהיינו י״ה ו״ה. ולאחר כך כותב אותו למפרע, דהיינו ה״ו ה״י. והאותיות, שנמחו לתוך המים, היו נשרטים באורות עליונים ד׳ בחינות, שהם, דין בדין, רחמים ברחמים, רחמים בדין דין ברחמים. אם נמצאת נקיה, האותיות של רחמים נמצאו ואותיות הדין עלו. ואם לא נמצאת כראוי, אותיות הרחמים עלו, ואותיות הדין נשארו. ואז נעשה הדין.
ביאור הדברים. כבר נתבאר לעיל (אמור אות קנ״ג) ענין הסוטה. עש״ה. כי אשת חיל שה״ס המלכות הקדושה, מעולם לא סוטה תחת בעלה, שפירושו שאינה ממשכת החכמה ממעלה למטה הנבחן לדבקות באל אחר. אלא היא דבוקה בבעלה ז״א שה״ס קו האמצעי המתקן הארת החכמה שתאיר רק ממטה למעלה. והסוטה שסטתה מתחת בעלה, היא מתדבקת באשת זנונים, הדבוקה באל אחר, הממשיך החכמה ממעלה למטה.
ונודע שהמלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע, משום שיש בה ב׳ נקודות, נקודה דמדת הדין, שה״ס מלכות דצמצום א׳ שמחמתה אינה ראויה לקבל אור. ונקודה הממותקת במדת הרחמים, שעל ידיה מקבלת כל האורות. ואם האדם זוכה, נעשה תקון במלכות לגנוז הנקודה דמדת הדין, ורק נקודה הממותקת במדת הרחמים היא בגלוי. ואז היא טובה. שהאדם מקבל כל האורות על ידה. ואם האדם אינו זוכה אז מתגלה נקודה דמדת הדין שבמלכות ואז כל האורות מסתלקים. והרי רע. כמ״ש כל זה לעיל (הקדמת ספר הזהר אות קכ״ג, ויצא י״ג ד״ה סתרא) ולפיכך, כדי לברר אם הסוטה זנתה תחת בעלה נעשית בדיקה זו ע״י הכהן ע״ד הזה.
וז״ש, כהנא כתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, שהויה ביושר, י״ה ו״ה מורה על התפשטות הבינה שהיא מדת הרחמים. לבתר כתב ליה למפרע, שהויה למפרע שהוא ה״ו ה״י, מורה על התפשטות מדת הדין שבמלכות, כי ההין שהם נוקבין שולטים על י״ו שהם דכורין, וה׳ תתאה שהיא מלכות שולטת על אותיות ו׳ ה׳ י׳, שכל אות העומדת בראשונה היא השולטת. ולפיכך הויה למפרע מורה על מלכות של מדת הדין. וכשמחה לתוך המים, נתערבו האותיות דרחמים, שהם מבינה, והאותיות דדין, שהם ממלכות דמדת הדין, אלו באלו, ונעשו מהם ד׳ בחינות א׳ דינא בדינא, שהם מאותיות של בחינת המלכות בלבדה, ורחמי ברחמי, שהם מבחינת הבינה בלבדה, ורחמי בדינא, שהם מבינה המעורבת במלכות, ודינא ברחמי, שהם ממלכות המעורבת בבינה. ואם אשתכחת זכאה, דהיינו שלא זנתה תחת בעלה, הרי היא דבוקה באשת חיל, במלכות העליונה, ואז שורה עליה התקון שבה, דהיינו שנקודה דמדת הדין שהיא מנעולא, היא בגניזו, ונקודה דמדת הרחמים שולטת בה בגלוי. וע״כ, אתוון רחמי אשתכחו, שהמה שולטים, ודינין סלקין, דהיינו שמסתלקים ונגנזים. כתקון המלכות ואז כששותה המים האלו, היא מתברכת ממדת הרחמים ונקתה ונזרעה זרע, ואם לא אשתכחת כדקא יאות, אלא שסטתה תחת בעלה, שאז היא דבוקה באשת זנונים, שהיא המלכות דקליפה, שבה אין שום תקון הגניזה. אז רחמי סלקין ודינין אשתארו, שמחמת גילוי הדינים דמנעולא, מסתלקים כל האורות דבינה, והדינים נשארים, ואז כששותה את המים והיו בה מים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה וגו׳.