זהר

סד) נשמה דשלטא ביומין דחולא, על עבד יי׳, איהי מכסא הכבוד. כמה דאוקמוה מארי מתניתין, כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. ורוח דשלטא ביומי דחול, על עבד יי׳, איהי מעבדא דמלכא מטטרו״ן, כליל שית סדרי משנה, ואיהי שש מעלות לכסא. ונפש דשליט בחול, איהי מכסא דין, סנדלפו״ן, תכלת שבציצית, כמעשה לבנת הספיר. אבל ברתא דמלכא. בפסח, איהי נפש השכלית, ליל שמורים, מצה שמורה, ורוח שמור לקבליה איהי י״ט, ואיהי יום שבת, זכור ושמור. בגין דאיהי אצילות ממלכות.

פירוש הסולם

סד) נשמה דשלטא ביומין וכו׳: נשמה השולטת בימות החול על עבד ה׳, היא מכסא הכבוד, שהוא עולם הבריאה, הנקרא כסא הכבוד. כמו שהעמידוהו בעלי המשנה, כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. והרוח השולט בימות החול על עבד ה', הוא מעבד המלך מטטרון שבעולם היצירה, שהוא כולל ששה סדרי משנה, שה״ס שש ספירות שלו חג״ת נה״י שבהן הוא משנה לז״א, והוא שש מעלות לכסא. כי חג״ת נה״י דיצירה, הן שש מעלות לעולם הבריאה הנקרא כסא. והנפש השולטת בימות החול היא מכסא דין, דהיינו מעולם העשיה, מסנדלפון, שה״ס תכלת שבציצית, וה״ס כמעשה לבנת הספיר. שהוא לשון עשיה. אבל בת המלך, היא הנפש השכלית של ת״ח שבפסח, ה״ס ליל שמורים ​מצה שמורה, שנמשכת ממלכות, הנקראת בפסח ליל שמורים ומצה שמורה, לרוב מעלתה, והרוח, שמור כנגדה, שהוא בחינת יום, שהוא יום טוב, והוא יום שבת. והם זכור ושמור. שהרוח הוא בחינת זכור שהוא ז״א, יום השבת. והנפש היא בחינת שמור, שהיא המלכות, שה״ס ליל שמורים וליל שבת. משום שהיא נפש דאצילות ממלכות.