זהר

סד) בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא, אתערא ברתא דמלכא, בשיר השירים, ומשלי, וקהלת. דאינון שלשת אלפים משל, תלת יודין, דאינון תלת טפין דמוחא, דנחתין מן י. ולאן אתמשכו. לגבי צדיק, דאיהו קשת ומה דהוה קטן, אתעביד גדול. ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול. מה יהא זריק חץ בדיוקנא דא. ץ

פירוש מעלות הסולם

סד) בההוא זמנא דיהון וכו': כאן חסר והוא המשך למ״ש בתקונים חדשים (דף ק״י ט״ג), וז״ל ודא איהו רזא דאמן יאהדונה״י, איהי הבורא דתרין שמהן. ובג״ד גדול העונה יותר מן המברך. ופירושו הוא, זהו סוד של אמן, שמספרו צ״א כמספר ב׳ שמות הוי״ה אדנ״י שהם ז״א ומלכות ביחוד אחד. ומשום זה, גדול העונה אמן, שהוא מיחד ומשלב ב׳ השמות, יותר מן המברך, כי בשאר ברכות התפלה לא נעשה היחוד של ב׳ השמות. (עי׳ רע״מ פנחס אות שי״ב). בעת ההיא, שב׳ השמות הוי״ה אדנ״י יהיו כאחד, מעוררת בת המלך היינו מלכות, בשיר השירים משלי וקהלת, שהם נגד ג׳ הקוים: שיר השירים ימין חסד, קהלת שמאל דין, משלי קו האמצעי רחמים. (עי' זהר בא אות קמ״ב) שהם שלשת אלפים משל, נגד ג׳ הקוים, שהם שלש יודי״ן הרומזות לחב״ד דחכמה, שהן שלש טפות המוחין, היורדות מן י׳ שה״ס או״א עלאין שספירותיהם הן כל אחת בסוד אלף. ולאן הן נמשכות, אל הצדיק שהוא קשת, היינו עטרת היסוד, ומי שהיה קטן, היינו ז״א במוחין דו״ק, שהם חג״ת נה״י דאורות, בחב״ד חג״ת דכלים, מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, נעשה גדול, כי ע״י השגת חב״ד דאורות נבחן שהשיג כלי דיסוד דגדלות, הכולל נצח הוד. וסוד הדבר, שופר הולך פזר גדול. שואל, מה הוא זורק, ומשיב, חץ בצורה זו ץ, דהיינו פזר דטעמים.
פירוש. קו השמאל דבינה, דהיינו בינה ותו״מ שלה הנקראים ישסו״ת נקראים שופר, ותקון השופר ה״ס יחוד שמאל בימין, שזה נעשה ע״י זו״ן שעולים לבינה, ונעשים בסוד הדעת המיחדת לחו״ב, ואז נתתקן השופר שיכול להאיר למטה, ובשביל שתקון זה נעשה ע״י זו״ן בסוד תלת נפקי מחד כי הנוקבא נכללת אז בז״א ונחשבים למדרגה אחת, השיגו גם זו״ן ג׳ קוים חו״ב ודעת בסוד חד בתלת קיימא שכל האורות שהתחתון גורם בעליון זוכה בהם גם התחתון.
וזה אמרו בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא דהיינו שזו״ן עלו לבינה והכריעו בין ב׳ הקוים דבינה ותחתון העולה לעליון והרי נעשה כעליון, אתערא ברתא דמלכא וכו׳ שהם שלשה מוחין חב״ד דז״א, דנחתין מן י׳ שהיא חכמה, ולאן אתמשכו לגבי צדיק וכו׳ שהוא יסוד דגדלות דז״א, הנקרא צדיק ע״ש שמשפיע המוחין לנוקבא שנקראת צדק, ורזא דמלה שופר שהוא קו השמאל דבינה הולך ונכלל בימין, פזר גדול אז היסוד שנקרא פזר בסוד (עי' זהר ויגש אות ס״ה) פזר נתן לאביונים דא צדיק, שהוא יסוד המאיר בהארת ג״ר ואז נקרא גדול. ושואל מה זריק, כלומר, מה היא השפע הנזרקת מן היסוד דגדלות ומשיב חץ על שם התקון של קו האמצעי הממעט את ג״ר דקו שמאל, ונשאר מלובש בפרצוף רק ו״ק דשמאל, ומדרגת החכמה נחצית, ואז מתייחדים הארת החכמה והארת החסדים כאחד, ואין עוד שום מקום לאחיזת הסטרא אחרא, כי לא נשאר לה מקום ריקן להאחז שם, כי כל אחיזתה הוא במקום חסרון שיש בקדושה וביחוד ב' השמות הוי״ה אדנ״י אין עוד שום חסרון. בסוד מ״ש בזהר שופטים (אות ז') שמא דהוי״ה מיתה לסמאל ונחש, וחיים לישראל.