זהר

סג) וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך, נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה, מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין. ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא.

פירוש הסולם

סג) וההיא מלה סתימא וכו' : ואותו דבר החכמה הסתום שנתחדש כאן, בעולם הזה, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עמהם, ונכנס בשמונה עשר עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים ונועדים לפני עתיק יומין. באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז, לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו בשלש מאה ושבעים אלף עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד.
פירוש, כי בעת עלית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזווג אשר שם, והיא מעלה או"ח וממשכת או"י מבחינת עתיק יומין. וסלקא פירוש שמעלה או"ח ממטה למעלה. ונחתא פירוש, שממשיכה או"י ממעלה למטה. שאז מקבלת החכמתא ברזין סתימין עלאין הנ"ל. ואמרו בהדייהו מורה שנכללת עם האו"ח ואו"י שבעתיק עצמו.
וז"ש, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך : כי הזווג הזה הנעשה בעתיק, הוא ג"כ על היסוד דעתיק אשר שם, והוא ג"כ צדיק ח"י עלמין כמו יסוד דז"א בעת עליתו לאו"א עלאין כנ"ל. אלא ההפרש הוא, כי היסוד הזה דעתיק ​עין לא ראתה אלהים זולתך. כי הזווג של היסוד נעשה על המסך בסוד ההכאה, המעלה או"ח כדי להלביש את האו"י, כנודע. והנה למטה באו"א נבחן המסך לבחינת כנפים המכסות על האור העליון בעת שדוחים אותו לאחוריו, וזה מורה שיש בהם כח הדין, שז"ס שכל או"ח נק' אור דין. משא"כ ביסוד עתיק הנ"ל, ששם נאמר ​לא יכנף עוד מוריך וגו', (ישעיה ל') כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח ממטה למעלה, מ"מ אין בו בחינת כנפים. וע"כ הוא מכונה ח"י עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך. כלומר, שאין שם עוד בחינת כנפים המכסות מעין זר, כי אין שם שום דינים אלא עין לא ראתה אלהים זולתך. והבן היטב. כי הבחינה שממטה למעלה נקראת גניזין אמנם היא בבחינת עין לא ראתה וכו'. וזה אמרו נפקי מתמן ושאטן ואתיין מליאן ושלמין כי נפקי מתמן היינו מסוד הזווג על המסך הנק' ח"י עלמין גניזין דעין לא וכו' ושטאן היינו שמעלה או"ח ממטה למעלה. ואתיין היינו שממשכת האו"י ממעלה למטה ואז הם מליאן ושלמין מלאים באו"י מחכמתא ברזין סתימין עלאין. ושלמים בבחינת או"ח שאין בו שום דין אלא כולו רחמים גמורים בשוה עם האו"י. ואז ואתעתדו קמי עתיק יומין שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין.
וז"ש, בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה מכלא : ארח ה"ס נייחא דרוחא, כי הזווג הגדול והנשגב הזה גורם נייחא דרוחא מאד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שבחם נכללים אז בנוקבא. וז"ש וניחא קמיה מכלא, כי זה הנייחא דרוחא מגיע לו מכלא מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה שעליה נבראו העולמות.
וז"ש, נטיל לההיא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין: פירוש, כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו"ב תו"מ, שכל אחת עולה מאה אלף, כי ספירות דעתיק, הן כל אחת מבחינת מאה אלף כנ"ל. אלא ההפרש הוא כי בשלשים העליונים של החכמה, ששם סוד משלשים הכי נכבד ואל השלשה לא בא (ש"ב כ"ג), כלומר, שאף על פי שהיא מקבלת ונכבדת גם מג"ר דחכמה דעתיק שהן שלשים אלף העליונים, כמו שאומר לעיל, עכ"ז אל השלשים אלף עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. והטעם הוא כי אם היתה מלבשת גם שלשים אלף אלו, היתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן אינה מקבלת מעתיק רק ש"ע אלף עטרין דהיינו ד' מאות אלף פחות שלשים אלף מטעם האמור.
וז"ש, ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא : טסת פירושו, מעופפת למעלה, וטסת וסלקא, היינו שהיא מעלה או"ח ממטה למעלה. ונחתא שע"י האו"ח שהיא מעלה יורדת עם אור ישר ממעלה למטה. ואתעבידא רקיעא חדא שע"י הלבשת או"ח לאו"י נעשה שם רקיע אחד. כי אותו המסך שנתקן במלכות כדי להעלות או"ח, שהוא הגיע לנוקבא ע"י מע"ט והמ"ן, שהעלו כדי להשפיע נ"ר ליוצרם כנ"ל. הנה אחר הזווג שנעשה עליו, הוא נעשה רקיע, שדרך בו משיגים הצדיקים אותה קומת הזווג שנעשה עליו. והענין הוא, כשהמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, נמצאת מתלבשת בלבוש הנמשך מהרקיעא ההוא, שהוא בחינת או"ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם האו"י שמרקיע ולמעלה, וכן היא באה להשגת הצדיקים המלובשים זה בזה.
וביאור הדברים הוא, כי אלו הצדיקים שזכו לשלמות ההיא, להעלות מ"ן לזווג הגבוה הזה, הנה כבר אין בהם מבחינת קבלה לצרכם עצמם ולא כלום, ומ"ן שהעלו היו רק כדי להשפיע ולא לקבל, ולפיכך הם מתקנים עם המע"ט והמ"ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא סוד או"ח העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה, כי כל העולה ממטה למעלה, ה"ס השפעה ודחית הקבלה לעצמו, ואז נעשה הזווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או"ח העולה. והנה האור היורד ממעלה למטה ומתלבש באו"ח, הרי הוא בא לקבלת התחתון דהיינו לאותו צדיק שהעלה המ"ן, כי כל הבא מלמעלה למטה פירושו שבא לקבלה. וכיון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עמו בחינת הלבוש דאו"ח מהרקיע, והתחתון מקבל האור העליון תוך לבושו זה. והפירוש הוא, כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מן האור העליון היורד אליו, אלא לפי מדת השפעת נ"ר ליוצרו, דהיינו במדת הלבוש של או"ח המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל על מנת להשפיע, ואינו מקבל משהו אם לא תמצא בו השפעה ליוצרו. וע"כ הקבלה מלובשת תוך ההשפעה, או"י באו"ח. וזהו שמדייק ומדגיש ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא כלומר, שאינו מקובל לתחתונים רק דרך הרקיע, דהיינו בבחינת לבושו עמו כנ"ל.