זהר

סג) חמש רקיעין כתיבי הכא, וחי העולמים אזיל בהו ואנהיג בהו, וכלהו כלילן דא בדא, ואלמלא האי מחלוקת דאסתכם ע"י דאמצעיתא, לא אתכלילו ולא אתיישרו דא בדא. חמש מאה שנין אינון, דאילנא דחיי דביק בהו למיעבד איבין ותולדין לעלמא, וכל מימוי דבראשית, דנגדין ואתמשכן מבראשית, אתפלגו תחותוי על ידיה. ודוד מלכא נקיט כלא, ואיחו פליג לבתר. דכתיב ויחלק לכל העם לכל המון וגו'. וכתיב תתן להם ילקוטון. וכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף וגו'.

פירוש הסולם

סג) חמש רקיעין כתיבי הכא, וחי העולמים אזיל בהו ואנהיג בהו חמש פעם רקיע כתוב כאן ביום ב', וחי העולמים, שהוא יסוד דז"א, הולך בהם ונוהג בהם את העולמות. פירוש, כי סוד הרקיע נתבאר לעיל (דף ס"ד אות נ"ט) שהוא הסיום שנעשה באמצע כל מדרגה מכח הצמצום ב', שבעת קטנות מסיים המדרגה מתחת החכמה ומוציא בינה ות"ת ומלכות מחוץ למדרגה, ולעת גדלות מוריד את הסיום שמתחת החכמה בחזרה למקום המלכות, ומחזיר את בינה ת"ת ומלכות להמדרגה. וז"ש וחי העולמים, הוא היסוד דז"א, שבו כח הסיום שלו, דהיינו המסך, אזיל בהו הולך עם המסך הזה שביסוד שלו, ועולה למעלה תחת החכמה, ומסיים שם המדרגה בסוד רקיע המבדיל בין מים שהם כו"ח שלה, למים שהם בינה ותו"מ שלה. ואנהיג בהו, היינו לעת גדלות, שחוזר ומוריד את המסך המסיים שה"ס היסוד שלו הנק' רקיע אל מקום המלכות, ומחזיר את הבינה ותו"מ להמדרגה, ואז מנהיג העולמות, ונותן להם מוחין.
ואמרו חמש רקיעין, הוא מטעם שכל הנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרטים שבו. ולפיכך כיון שיש רקיע המבדיל באמצע מדרגת הז"א כנ"ל. כן יש רקיע בכל ספירה וספירה מה' הספירות חג"ת נ"ה שבו, שהרי כל ספירה כוללת ע"ס, וא"כ יש ביניהם רקיע המבדיל בין כו"ח לבין בינה ותו"מ שלהם, כנ"ל בכללות הז"א וע"כ הם חמש רקיעין. וכבר ידעת שעיקר ע"ס אינן אלא חמש, שהם כח"ב תו"מ, אשר בזו"ן נקראות חג"ת נ"ה.
וכלהו כלילין דא בדא, ואלמלא האי מחלוקת דאסתכם על ידא דאמצעיתא, לא אתכלילו ולא אתיישרו דא בדא: וכולם כלולים זה בזה, ואלמלא נתפשרה מחלוקת זו על ידי קו האמצעי, לא נתכללו ולא נתקנו זה בזה. פירוש, אע"פ שבכל ספירה דז"א יש רקיע מיוחד, כנ"ל מ"מ כל ה' הרקיעים כלולים זה בזה, והוא מטעם, שאין שלימות המוחין אלא ע"י קו האמצעי כי בקו ימין חסר חכמה, ובקו שמאל שיש חכמה, חסר בו חסדים, וע"כ הוא חשך, כי גם החכמה אינה יכולה להאיר, שאין החכמה מאירה בלי חסדים, אלא רק ע"י קו אמצעי נכללו הקוין זה בזה ונשלמים בהארתם זה מזה, כנ"ל (דף מ"ח ד"ה ונמשכה) ומכח זה נמצאות נכללות כל ה' ספירות דז"א וה' רקיעין שבהן לאחד. כי הת"ת שהוא קו אמצעי מיחד החו"ג עמו לאחד. ובשיעור הזה משפיע להיסוד והוא מיחד ב' הקוין נו"ה לאחד, באופן שכולן מאירות רק מכח התיחדותן בקו אמצעי.
חמש מאה שנין אינון דאילנא דחיי דביק בהו למעבד אבין ותולדין לעלמא: חמש מאות שנים הם, החמש רקיעין, שעץ החיים, שהוא הז"א, דבוק בהם לעשות פירות ותולדות להעולם, פירוש, עץ החיים, הוא הז"א, מהלך חמש מאות שנים, הוא סוד ה' רקיעים הנ"ל, שהז"א יורש אותם מבינה, כנ"ל בסמוך, וספירות של הבינה הם בסוד מאות, וע"כ נחשבים ה' הרקיעים לחמש מאות שנה. ואומר, שע"י חמש רקיעין אלו שז"א מקבל אותם מכח הכרעתו בבינה, הוא משפיע אבין ותולדין, דהיינו מוחין ונשמות, להעולמות, וכל מימוי דבראשית דנגדין ואתמשכן מבראשית, אתפלגו תחותוי על ידיה וכל מימי בראשית, דהיינו כל מיני מוחין, הנוזלים ונמשכים מבראשית, שהוא א"א, מתחלקים מתחתיו על ידו. פירוש, כמו שז"א עצמו אינו מקבל המוחין מבינה זולת בסוד חמש רקיעים הנ"ל, המבדילים ומחלקים בו כל מדרגה לשנים, בסוד מים עליונים ומים תחתונים, כנ"ל. כן כשהז"א משפיע מוחין ונשמות להעולמות מתחלקים ומתקנים גם הם, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתינים כמו הז"א, וז"ש אתפלגו תחותוי על ידיה. כלומר, שמתחלקים, גם הם למים עליונים ומים תחתונים כמוהו.
ודוד מלכא נקיט כלא, ואיהו פליג לבתר דכתיב ​ויחלק וכו': ודוד המלך שה"ס הנוקבא מקבל הכל, מהז"א, והוא מחלק אח"כ לעולמות התחתונים בי"ע, בסוד הכתוב, ויחלק וכו', פירוש שהנוקבא דז"א מקבלת הכל מהז"א, דהיינו הן, בחינת מים עליונים והן בחינת מים תחתונים אלא שבחינת מים עליונים לוקחת לעצמה, ומים תחתונים היא מחלקת לתחתונים שבבי"ע, שעליהם רומזים הכתובים ויחלק וגו' ​תתן להם וגו' ​ותקם וגו'.