פירוש הסולם
סג)
וכד מטי האי וכו': וכשמגיע הטל הזה לז"א, מצד צפון הוא נקפא, ומצד דרום הוא נמשך, עד שמגיע לכסא הכבוד, וכשמגיע לכסא הכבוד, שהוא המקום שנקרא ארץ, דהיינו מלכות, אז צד הצפון האוחז בו נקפא ונעשה שלג, ובו נברא העולם. ועל זה העירו הראשונים. עולם מאין נברא. משלג שמתחת כסא הכבוד.
פירוש. השפע, שממנו נמשך המזון והחיים, שה"ס אורות החכמה, הנה הימין שבהם נקראים טל. והשמאל שבהם נקראים מטר. ובעתיקא שה"ס הכתר, שממנו נמשך אור החכמה, הוא כולו חסד, ואפילו השמאל שבו הוא חוזר לחסד, וע"כ נקרא בו השפע ההוא בשם טל בלבד. אמנם כשהשפע הזה מגיע לז"א, כבר מתגלה בו צד צפון, שהוא בחינת שמאל ודין. כמ"ש בפלפה"ס, שעם יציאת הקו השמאלי דישסו"ת שהוא שורש ז"א, נעשית מחלוקת בין ימין ושמאל, ואורות השמאל נקפאים ונסתמים, עד שבא הקו האמצעי ומיחד השמאל עם הימין, שה"ס צד דרום, וכשהחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין, אז נמס הקפאון, והאורות מאירים בכל שלמותם. ע"ש.
וז"ש
וכד מטי האי טלא לזעירא, כשנמשך הטל מעתיקא ומגיע לז"א, הוא נעשה לבחינת צפון ושמאל, שהאור נקפא בו, וז"ש,
מסטרא דצפין אגליד, כי אינו יכול להאיר בלי חסדים דימין. ובבוא הקו האמצעי ומיחד הצפון שהיא השמאל עם הדרום שהוא ימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבדרום, אז נמס הקפאון, והאור חוזר ומאיר ונמשך למטה אל המלכות. וז"ש,
ומסטרא דדרום, דהיינו כשהצפון מתיחד עם הדרום,
נגיד עד דמטי לכסא הכבוד וכו' נמס הקפאון ונמשך לכסא הכבוד, שהוא מלכות. וכשהחכמה נמשכת למלכות אז היא באה ג"כ אליה בתחילה בבחינת צפון ושמאל, כנ"ל בשמאל דז"א, ואז האור נקפא בה
(כמ"ש בזהר בראשית א' דף ר"צ ד"ה כתיב. ודף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו ע"ש) וז"ש,
כדין סטרא דצפון דאהיד ביה אגליד ויתעביד שלג, דהיינו כל עוד שאינה מתחברת עם הדרום. וז"ש,
עולם מהיכן אתברי, משלג שתחת כסא הכבוד, שתחילת הבריאה נמשכת מהמצב הא' שבמלכות, שהאורות היו קפואים בה בסוד השלג. ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, שה"ס החסדים, נשתכללה הבריאה ונגמרה, וז"ס עולם חסד יבנה. כמ"ש לפנינו.
