זהר

סג) אלא איהו גרים קודם, דחרב ק"ב מן י', דאיהו יב"ק. אוף הכי לא הו"ל אלא קב חרובין. דאת י' איהו יחוד, ומניה אתיא נביעו לאת ב', דאיהי ברכה, ואיהי קדש ומניה אתקדש ק', דאיהי קדושיה. ור' פדת גרים למהוי חרובין דיליה ק"ב, דאינון ק"דושה ב"רכה, אוף הכי לא הו"ל אלא קב חרובין, אוף הכי איוב בן יבמה הוה, ובגין דא אתענש, על מה דאירע לו כבר.

פירוש הסולם

סג) אלא איהו גרים וכו': ומשיב, אלא הוא גרם מקודם, בגלגול הראשון, שחרב קב מן י', שהוא יב"ק, אף כך לא היה לו אלא קב חרובין. ומפרש דבריו. יב"ק, הוא ר"ת יחוד ברכה קדושה, אשר אות י', היא יחוד, שה"ס שם אהיה, בינה, שממנו באה נביע לאות ב', שהיא ברכה, שה"ס שם הוי"ה, שהוא ז"א, שהוא קדש, וממנו נתקדש ק', שהיא קדושה שלו, דהיינו השם אדני, שהוא מלכות. ורבי פדת גרם בגלגול הא' שקב שלו יהיו חרובים, שהם קדושה וברכה, שהיחוד לא יאיר בהם, אף כך לא היה לו אלא קב חרובין. אף כך איוב, היה בן יבמה, ומשום זה נענש על מה שקרה לו כבר, בגלגול הא'.