זהר

סג) ות״ח, יצחק קיים הוה בההיא שעתא, אבל נשמתיה קדישא אתנסיבת בכורסיא יקרא דמאריה, כד אתעקד על גבי מדבחא. ומכדין אסתמו עינוי מחיזו. היינו דכתיב, לולא וגו׳ ופחד יצחק היה לי. ע״כ.

פירוש הסולם

סג) ות״ח יצחק קיים וכו׳: ובוא וראה, יצחק היה חי באותה שעה, אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכסא הכבוד של רבונו. בשעה שנעקד על המזבח. ומאז כהו עיניו מראות. היינו שכתוב, לולא וגו׳ ופחד יצחק היה לי.
פירוש. כי סוד עקדת יצחק נתבאר לעיל (ויקרא אות ש״ד) שה״ס התגברות הימין, על השמאל שנקרא יצחק, בכח המסך דחירק, שעי״ז עקד אותו מלהאיר וכו׳ עד שהקריב איל תחתיו, שנתתקן בו״ק דחכמה. ע״ש, הרי שע״י העקדה אבד את הג״ר דחכמה. וז״ש, נשמתיה קדישא אתנסיבת וכו׳ כד אתעקד על גבי מדבחא ומכדין אסתמו עינוי מחיזו, עינים ה״ס חכמה, ואז הוכהו עיניו, שנעלמו ממנו הג״ר דעינים, שהם ג״ר דחכמה, שה״ס הנשמה דקו שמאל. וזסו״ה ופחד יצחק היה לי, אשר פחד יצחק מן העקדה, שנעלמו ממנו אז הג״ר, ונשאר רק בו״ק, היה לי גם אני זכיתי בו, אבל לא בג״ר שלו הנעלמות.
וצריך שתדע, שכל מה שיש בקדושה יש ג״כ בס״א, בסו״ה זה לעומת זה עשה האלקים. וההפרש בין מדרגות דקדושה לאותן שבס״א, הוא כי בקדושה מדרגה אחת מביאה למדרגה אחרת בסוד מעלים בקדש, בלי הפסק, והולכים מחיל אל חיל. והפוכה היא הס״א, כי זה כל כח הס״א, שהיא נאחזת בחסרונות שיש בכל מדרגה דקדושה, והאדם הנופל בחלקם, הם מעכבים אותו, ומטביעים אותו חסרון שנמצא במדרגה, ולא יוכל לזוז ממנה להלאה.
ובזה תבין, כי הנך מוצא לעיל (אות מ״ח) שמביא כמעט כל הענין הנ״ל בס״א, שאומר, בשעתא דרוח מסאבא אתער, שהוא ע״י המלכות הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה, שהוא כדמיון המדרגה דג״ר דדוח, אתער רוח זר וכו׳ שהוא הדינים דמסך דקטנות, ע״ש כל ההמשך. הרי שקורא את שניהם רוחות הטומאה. אלא הוא אשר אמרנו, שכל המדרגות שיש בקדושה ישנם גם בטומאה, בסו״ה, זה לעומת זה עשה האלקים. אלא בקדושה הולך ממדרגה למדרגה בלי הפסק. מה שאין כן הסטרא אחרא הם מדביקים האדם בדינים וחסרונות שבכל מדרגה, ואין מניחים אותו להחלץ ממנו, זולת ע״י תשובה.(ע״כ תוספתא)