זהר

סג) דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא, וי״י יענה מיד. הה״ד אז תקרא וי״י יענה. א״ז: תמניא אתוון יהו״ה אהי״ה, וי״י יענה, הוא ובית דינו, ודא יהו״ה אדנ״י, יאהדונה״י. לקבל תמניא אתוון אלין, אינון חיוון דחשמל, דאינון חיוון דאשא פעם חשות, ופעם ממללות. בצלותא דמיושב ממללות, בצלותא דמעומד חשות.

פירוש מעלות הסולם

סג) דכד פומיה פתח וכו': שכשפותח פיו בתפלה בשכינה, כלומר לתקן את המלכות, וה׳ יענה מיד, ז״ש אז תקרא וה׳ יענה. אז בגימטריא שמונה, היינו שמונה אותיות הוי״ה אהי״ה שה״ס אבא ואמא. וה׳ יענה, הוא ובית דינו, וזה הוי״ה אדנ״י היינו זו״ן בשילוב יאהדונה״י. נגד שמונה אותיות אלה של זו״ן הן חיות החשמל, שהן חיות אש, עתים חשות עתים ממללות, סוד חש מל. בתפלת מיושב, היינו קריאת שמע, ממללות, בסו״ה ואשמע את קול כנפיהם. בתפלת מעומד, היינו שמונת עשרה חשות, בסו״ה בעמדם תרפינה כנפיהם.
פירוש, מלכות שהיא השכינה יש בה דינים דשמאל, ושל מסך דחירק, הנמצא בחזה של ז״א, להיותה מחזה ולמטה של ז״א, ובדינים אלו נאחז הסטרא אחרא, ואין יחוד לזו״ן, וע״י תפילתנו לתקון המלכות, אנו מעלים מ״ן לז״א, והוא עולה עם הדינים הללו אל הבינה, ומכריע על ידיהם בין שני הקוים ימין ושמאל שבבינה, שעי״ז יוצאים המוחין בבינה עצמה, בסוד תלת נפקי מחד, ובז״א בסוד חד בתלת קיימא, (עי' זהר בראשית א׳ אות שס״ג) וז״א משפיע את המוחין בסוד הזווג אל המלכות. ונמצא שהדינים מתהפכים ונעשים לזכיות גדולות, שלולא הדינים לא היה ז״א יכול להכריע בין הקוים ימין ושמאל דבינה, ולא היו מוחין לא בבינה, ולא בז״א, ולא היה זווג בין ז״א למלכות.
ויש ב׳ זווגים להמשכת מוחין לזו״ן. א׳, זווג ו״ק דמוחין, שפירושו שאע״פ שהם כלולים מהארת חכמה, עכ״ז אינם מקבלים אלא חסדים, וזווג זה נעשה בעת קריאת שמע, שבעת אמירת שמע ישראל מתעוררת המשכת המוחין מאו״א, שהם שורשם של זו״ן, ואנו מחוייבים להמשיך המוחין משורשם. ב', הוא זווג גמור דג״ר ששניהם מאירים, הן חכמה והן חסדים, וזה נעשה בתפלת שמונה עשרה בשים שלום, (עי׳ זהר תרומה אות מ״ה).
וזה אמרו דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא וכו' א״ז תקרא היינו זווג א׳ דו״ק הנעשה בעת קריאת שמע והוא נמשך מזווג או״א הנקראים בשמות הוי״ה אהי״ה. וה' יענה הוא ובית דינו וכו' היינו זווג ב׳ דג״ר של זו"ן שנעשה בתפלת שמונה עשרה, וזו"ן נקראים בשמות הוי״ה אדנ״י.
והנה כשז״א ומלכות הם בסוד הזווג, דהיינו בתפלת העמידה, אז עיקר השליטה היא לז״א הוי״ה, שהוא בבחינת חסדים, ומלכות שה״ס הארת חכמה, ואדנ״י, אע״פ שמאירה ג״כ עכ״ז נבחנת לדבור בחשאי, כלומר בלי שליטה, ובעת שאין זווג אז ניכרת שליטת המלכות, שה״ס דבור והארת חכמה, וזה אמרו לקבל תמניא אתוון אלין היינו ד׳ אותיות הוי״ה של ז״א. וד׳ אותיות אדנ״י של מלכות, אינון חיוון דחשמל שהוא אותיות חיות אש חשות ממללות, בצלותא דמיושב ממללות היינו בעת קריאת שמע, שעיקר היחוד הוא לז״א, לייחד את ו״ק שלו, אז נאמר ואשמע את קול כנפיהם, ופניהם וכנפיהם פרודות, שפניהם שה״ס הוי״ה, וכנפיהם שה״ס אדני אינם בזווג. וכנפי החיות ממללות לבקש מזון מז״א (עי׳ רע״מ פנחס אות רפ״ב) בצלותא דמעומד היינו בתפלת העמידה שאז זו״ן הם בזווג בסוד יאהדונה״י אז הם חשות כי עיקר השליטה הוא לז״א שהוא בחינת חסדים.