זהר

סב) ות"ח, דינא דקב"ה אתרעי ביה, איהו דינא בריר, איהו דינא דאתער רחימו וחדוה. אבל חייביא כד אינון בעלמא, כלהו דינא דזוהמא. כלהו דינא דלא אתרעי ביה קב"ה כלל. וע"ד, לא בעי לאתערבא דינא קדישא בדינא מסאבא דזוהמא, עד דאיהו אשתצי מגרמיה, ולאובדא ליה מן עלמא דאתי, וההוא דינא דזוהמא דביה איהו אוביד ליה מעלמא.

פירוש הסולם

סב) ות"ח דינא דקב"ה וכו': ובוא וראה, הדין שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור, הוא דין המעורר אהבה ושמחה, דהיינו הדין דקו שמאל אחר שנתיחד עם קו ימין, שאז הוא סוד יין המשמח אלקים ואנשים, וכן הוא סוד זהב. אבל הרשעים כשהם בעולם, הם כולם דין דזוהמא, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. ועל כן לא צריכים לערב דין קדוש, בדין דזוהמא, עד שהדין דזוהמא נכלה מאליו ומאביד הרשע מן עולם הבא, שהדין דזוהמא שבו מאבידו מן העולם.