זהר

סב) ובג"כ כתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה. יו"ד שלים ולא שלים. י' בלחודוי מאה. תרין אתוון תרין זמנין, מאה ועשרים שנה. י' בלחודוי כד אתגליא בזעירא, אתמשך בעשר אלפין שנין. מכאן כתיב, ותשת עלי כפכה.

פירוש הסולם

סב) ובג"כ כתיב וכו': ומשום זה כתוב, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, כי יוד, שה"ס חכמה וחיים וכן בב' נקבי דפרדשקא יש ג"כ אותיות יוד, כי הכותל בין ב' נוקבין הוא ו', נקב הימני היא י', ונקב השמאלי היא ד', היא שלמה ואינה שלמה, שמצד עצמה בלי המילוי ו"ד היא שלמה בע"ס, ומצד המילוי ו"ד שהן בחינת הנוקבא של הי' היא אינה שלמה. לפיכך, י' בפני עצמה היא מאה, דהיינו עשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר והן מאה. ב' האותיות ו"ד שאינן שלמות, הן ב' פעמים עשר שביחד הן מאה ועשרים שנה י' בפני עצמה כשמתגלית בזעיר אנפין, היא מתפשטת לעשרת אלפים שנה, כי ספירות החכמה כל אחת מתפשטת לאלף. מכאן, כתוב, ותשת עלי כפכה. דהיינו שנתמעט קומתו למאה אמה, (כמ"ש חגיגה יב.) מחמת שקבל אור החיים מן היוד שהיא שלמה ואינה שלמה. מחמת שהו"ד שאינן שלמות הן מחוברות אל היוד כנ"ל.