זהר

סב) תא חזי, דהא אתמר דתיאובתא דדכורא לגבי נוקבא, עביד נשמתא, ותיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, סלקא ואתערב בהדה דלעילא, ואתכליל דא בדא, ועביד נשמתא, ובגין כך היא האשה, דא הוא גופא ודאי, דאיהו זמינא, לההוא רעותא דנשמתא, דנפקא מן דכורא.

פירוש הסולם

סב) תא חזי דהא וכו': בוא וראה כי למדנו, שהשתוקקות הדכר אל הנוקבא, שנמשך עי"ז הארת החכמה מן הנוקבא, עושה נשמה. והשתוקקות הנוקבא אל הדכר, שנמשך עי"ז חסדים מן הדכר, עולה ומתערב עמה עם הנשמה למעלה, ונכלל זה בזה, החכמה דנוקבא נכללת עם החסדים דדכר, ועושה את הנשמה, כלומר שגומר אותה. ומשום זה, נחש העבד שאם תאמר גם אתה שתה דהיינו המשכת החכמה, וגם גמליך אשקה דהיינו המשכת החסדים. היא האשה, זהו ודאי הגוף המוכן לרצונה של הנשמה היוצאת מן הדכר, שהוא ז"א, הכלול מחכמה וחסדים יחד.