תוכן

סב) ועתה נבאר בחי' א"א עצמו. הנה ביארנו לעיל, מ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, וז"ל, האי גלגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין כו'. והביאור הוא, במה שנדקדק באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, שאמר שם, האי גלגלתא חוורא דיליה אנהיר לי"ג עיבר גליפין, לארבע עיבר בסטרא חד כו'. ולמעלה מזה בדף זו עצמה אמר, ארבע מאה אלפי עלמין, אתפשט חוורא דגלגלתא דרישוי כו'. ואיך יצדקו שני המאמרים האלה. אבל הענין הוא, כי הנה נתבאר לעיל, כי מן הנצח וההוד דעתיק יומין, המתלבשים בתרין אודנין דא"א, ובתרין עיינין דיליה, משם יוצאין וצומחין השערות דרישא, שהם הי"ג נימין דשערי, הנזכר שם דף קכ"ט ע"א. והנה בחינת החוורתא, היא אותו הלבנונית שע"ג העור, מקום חלק פנוי מבלי שיער. והוא כדמיון הנייר הלבן החלק, אשר עליו נרשמין האותיות השחורות בדיו, והם השערות. באופן: כי החוורתא, הוא הנייר הלבן החלק. והשערות, הם האותיות שע"ג הנייר הלבן.