זהר

סב)​ ויזד יעקב נזיד. רבי בא בשם רבי אחא אמר, לעולם טבעו של עולם אינו משתנה, בא וראה, מה כתיב, ויזד יעקב נזיד, כד"א אשר זדו עליהם, ותרגומו דחשיבו. כלומר, הלב חושב ומהרהר בתורה, בידיעת בוראו. מה כתיב, ויבא עשו מן השדה והוא עיף. הכבד, שדרך טבעו, לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע, ואינו מוצא, נקרא עיף, והוא אומר ללב, עד שאתה מהרהר בדברים אלו בד"ת, הרהר באכילה ובשתיה, לקיים גופך, הה"ד, ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי כן דרכי לבלוע הדם, ולשגר לשאר האברים, כי עיף אנכי, בלא אכילה ושתיה. והלב אומר, תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך, הדא הוא דכתיב מכרה כיום את בכורתך לי, קונמיתא דתאיבא, עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד, דאלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא במאכל, לא יוכלו הכבד, והאברים לבלוע דאמר רבי יוסי, כן דרך העבדים, שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.