זהר

סב) תפלה דיד דאינון רשימו דשמא קדישא: דאיהו י', קדש לי כל בכור. ה', והיה כי יביאך. ו', שמע ישראל. ה׳, והיה אם שמוע. ומההוא רשימו מזדעזעין אומין דעלמא. הדא הוא דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ויראו ממך. והכי אוקמוהו שם י״י אלין תפלין דרישא.

פירוש מעלות הסולם

סב) תפלה דיד דאינון וכו׳: תפילין של יד שהן רשימה של השם הקדוש הוי״ה שהוא: י׳ של השם, מרומז בפרשת קדש לי, ה׳ של השם מרומז בפרשת והיה כי יביאך, ו׳ של השם מרומז בפרשת שמע ישראל, ה׳ שניה של השם מרומז בפרשת והיה אם שמוע. ומאותה הרשימה של השם מזדעזעים אומות העולם, זהו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם הוי״ה נקרא עליך ויראו ממך, וכן העמידוהו (ברכות ו'.) שם הוי״ה אלו תפילין של ראש.
פירוש: נודע כי המוחין של הנוקבא יוצאים על עטרא דגבורה שלה עצמה, שהיא אינה אלא הארה לבד מעטרא דגבורה של ז״א, ולכן הנוקבא דעתה קלה, והמוחין שלה אינם נכללים בכלל המוחין דז״א שיוצאים באו״א, כי עטרא דגבורה אשר שם היא בחינת בנימין הכלולה ביסוד הזכר, ולא בחינת הנקבה ממש, ולכן יש זווג מיוחד בראש ז״א, ואחר יציאת שש הבחינות של המוחין שלו, מתחילים משם ב׳ הבחינות הראשונות של המוחין דנוקבא, שהם האור פנימי בראש ז״א עצמו, והאור מקיף שיצא לחוץ בסוד קשר של תפילין אחורי ראשו. אמנם הנוקבא אינה מקבלת המוחין משם, כי אין לה אחיזה בראש ז״א, אלא רק בנה״י שלו במקום החסדים המגולים שהם ב׳ הרצועות של ראש המתפשטות מראש לגוף שה״ס ירידת המוחין לנה״י דז״א, ונעשה שם ב׳ בחינות שניות של או״פ ואו״מ, ומשם באים המוחין אל הנוקבא עצמה לראש שלה, ונעשה בה ג״כ ב׳ בחינות פנימי ומקיף, ונמצא שיש שש בחינות של או״פ ואו״מ במוחין דנוקבא כמו שיש שש בחינות במוחין דז״א, אלא שמוחין דז״א יוצאים מאו״א דע״ב המלבישים לג״ר דא״א ומזדווגים על מ״ן דמזלא. ומהם בחינות ד׳ פרשיות של תפילין של ראש, אבל המוחין של הנוקבא יוצאים מזווג הנעשה בראש ז״א ואין להם מבחינת מוחין דמזלא רק הארה בעלמא ע״י עטרא דגבורה דז״א. (שער מאמרי רשב״י זיע״א אדרא זוטא דף רע״ה ט״א. תע״ס חלק י״ד מן אות קס״ג).
וזה אמרו אלא אלין תפילין דאינון רצועין דלהון תליין על לבא, כי האו״מ שיצא לחוץ בסוד קשר של תפילין מאחורי ראש ז״א, ה״ס מקיף הראשון של המוחין דנוקבא והוא בבחינת מקיף דמקיף ואין הנוקבא יכולה לקבל המוחין משם כי אין לה אחיזה בראש ז״א, אלא רק בנה״י שלו שהם הרצועות המתפשטות מן הקשר שבאחורי הראש במקום החסדים המגולים, שה״ס הלב ואלין תפילין דרישא כלומר שמהרצועות מקבלת הנוקבא הפנימי ומקיף השניים של הארת המוחין שלה מראש ז״א. ותפלה דיד דאיהו בשמאלא לקבל לבא וכו׳ היינו המוחין הבאים לראש הנוקבא עצמה. תפלה דיד דאינון רשימו דשמא קדישא, וכו׳ כי המוחין שבראש ז״א ה״ס חו״ב חו״ג שהם ד׳ אותיות הוי״ה, בסוד שם הוי״ה אלין תפילין דרישא הנמשכים לו בד׳ זווגים ולכן יש בו ארבע הפרשיות בד׳ בתים בסוד אור וכלי, כי הפרשה ה״ס האור והבית שלה ה״ס הכלי. משא״כ הנוקבא שבה עצמה אין זווג אלא שהיא מקבלת הארה שה״ס רשימה מן המוחין של ז״א בזווג אחד מן ז״א, לכן אין לה רק בית א׳ לכל ד׳ הפרשיות. ולהיות כשמלכות מקבלת המוחין האלו היא מקבלת אותם מב׳ בחינות שבז״א, מקו האמצעי ומקו שמאל, לכן כתוב שימני כחותם על לבך על בחינת המוחין שהיא מקבלת מקו האמצעי דז״א שהוא בחינת הלב. וכחותם על זרועך שהוא על המוחין המקבלת מקו שמאל דז״א.