זהר

סא/ב) בכל זימנא דישראל הוו זכאין, כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין, כיון דהוו סרחן, הוו מהדרן אפייהו דא מן דא. מנא הוו ידעי, הכא אתפלגון עמודין דעלמא. אבל בתננא דקורבנא, ובקורבנא על גבי מדבחא, ובכהנא כד בריך ית עמא. באלין תלתא הוו ידעי, דהא כרובים מהדרין אנפין דא מן דא, וקב"ה בעי תיובתא דבנוי.

פירוש הסולם

סא/ב) בכל זמנא דישראל וכו': בכל זמן שישראל היו זכאים, היו הכרובים דבקים בדבקות פנים בפנים, כיון שחטאו היו מחזירים פניהם זה מזה. שואל, מאין היו יודעים, הרי לא יכלו לבא לקדש הקדשים לראות את זה. ומשיב, כאן נחלקו עמודי העולם. אבל בעשן הקרבן, ובקרבן שעל המזבח, ובכהן, כשהיה מברך את העם, בשלשה אלו היו יודעים, שהכרובים החזירו פניהם זה מזה והקב"ה רוצה בתשובה של בניו.