חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

אות סא

תוכן

דברי הרב

סא) ולכן רצה המאציל העליון והמשיך והגדיל את כלי הכתר, אשר לא נשבר כנודע, ונמשך דרך קו האמצעי כמ"ש, כי הג"ר כבר היו מתחלה בציור ג' קוין, ונמשך דרך קו האמצעי עד מקום הת"ת עד אמצעיתו לבד, שהוא עד הטבור לבד. ואז עלה אור הת"ת ונעלם תוך כלי הנ"ל של הכתר שנתפשט עד מקומו. ונמצא, כי לא נתעלה רק חצי אור הת"ת התחתון, כי חצי העליון עומד במקומו שכבר נתפשט דרך בו כלי הכתר, ואז אור הדעת שירד למטה במלכות דאצילות, בראותו כי כבר היה כלי חדש במקומו, כי הנה גם מקומו הוא בקו האמצעי בין הכתר והת"ת, ואז גם הוא נתעלה ועלה במקומו. ואז הכלי שלו, כיון שנתרחק אור ממנו, ירד עד למטה במלכות דבריאה, אמנם הכלי של הת"ת נשאר במקומו, שהוא בכתר דבריאה, לפי שלא נתעלה כל אורו רק חציו לבד, וחציו העליון נשאר במקומו.

אור פנימי

סא) נתעלה רק חצי אור הת"ת התחתון, כי חצי העליון עומד במקומו. כלומר, אחר שנזדכך המסך דחזה, ועלה לשורשו לאו"א, שע"י התכללותו בזווג דראש משם, יצא עליו הראש דישסו"ת, שמהסתכלות עיינין שלהם, נתפשט ממעלה למטה הגוף שלהם, בב"ש ת"ת שמחזה ולמטה, ואחר שנשבר הכלי דת"ת וירד לכתר דבריאה, הנה אז נתעלה האור הזה שהיה בב"ש ת"ת התחתונים, ועלה אל הכלי דת"ת החדש, שנעשה מאחורים דכתר.
חצי העליון עומד במקומו. כלומר, שלא ירד ממדרגתו בסבת שבירת הכלי שלו, והוא מטעם שכתב הרב לעיל (דף תקכ"א אות מ"ד), שאחורים דאבא וכן אחורים דאמא ירדו, טרם היות פגם וגרעון ביסודות דאו"א. כי אחר שכבר ירדו האחורים דאו"א ושבו אב"א, התחיל למלוך מלך הד' שהוא שליש עליון דת"ת, וכתב שם הטעם שהוא משום דהיסוד כולו פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו, עש"ה. ובאו"פ שם נתבאר כי כל האור הזה שירד על ידי זווג היסודות דאו"א, הוא בחי' אב"א, שהרי נזדווגו אחר ששבו אב"א, והארת אב"א נחשבת לבחינת פנים דאבא ואמא, כלומר ממה שיש להם מתחלת אצילותם, שאין ענין שבירת הכלים פוגע כלום בהם, ע"ש.הרי שאור שליש עליון דת"ת עד החזה הנמשך מזווג היסודות דאו"א, אין לו שום פגם מחמת שבירת הכלים, להיותו נמשך מזווג דאב"א, וזה אמרו כאן "שהאור דחצי העליון דת"ת במקומו עומד ולא נשתנה טעמו וכחו בו חזק", כמבואר.
ואין להקשות לפי"ז, למה נשבר הכלי דשליש עליון דת"ת, מאחר שלא היה בו אלא מבחינת אב"א, שהוא כולו בחינת פנים כמבואר. בי כבר כתב הרב, שרק באו"א נשאר בהם בחינת הפנים, אבל בהכלים דז"ת גם בחינת הפנים נשבר בהם. אמנם באמת לא היה שבירתו גדולה, אלא שירד מבחינת ראש דת"ת, לבחינת ו"ק דת"ת, דהיינו לבחי' מחזה ולמטה. ומ"ש הרב לעיל שנפל לכתר דבריאה,הוא אחר שנתפשט בו הגוף דהסתכלות עיינין דישסו"ת, ונשבר, והאור נתעלה לחצי העליון דכלי החדש דת"ת, הנה אז נפל לכתר דבריאה. דהיינו אל הבחינה שכנגדו שם, כי הגוף דישסו"ת שנתפשט בו, הוא גם כן בחינת כתר דישסו"ת, כמ"ש לעיל. וע"כ נפל לכתר דבריאה. ומזה תראה, שאין שבירתו גדולה, כי כל הכלים של המלכים ירדו לז"ת דבריאה, ורק הת"ת נפל אל הכתר דבריאה, שהוא קרוב לאצילות.
אור הדעת שירד וכו' גם הוא נתעלה ועלה במקומו. כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר תכף אחר התפשטות ג' קוים דכח"ב לבחינות כלים חדשים דחג"ת, עלו יחד כל האורות של ד' המלכים דעת וחג"ת למקומם כל אחד בקו שלו, עש"ה.
וטעם עליתם בחזרה אל הכלים דחג"ת החדשים שיצאו במקומם, הוא מכח הזווג החדש שהוא הראש דישסו"ת שיצא שם במקומם, שהוא בחינת התפ"ב החוזרת וממלאת הכלים ורשימות שנשארו אחר ההסתלקות של פרצוף העליון, ע"ד שהיה בפרצופים הקודמים דא"ק. כי הרשימותוהכלים הריקים של פרצוף העליון עוברים תמיד לפרצוף התחתון שלו. וכן הדבר כאן אצל ישסו"ת, שהוא ממלא הכלים והרשימות דגוף של או"א עלאין, אלא שהכלים כבר נשברו ונפלו, ואינו ממלא רק את הרשימות לבד, שהן האורות דחג"ת שנפלו מקודם לנהי"מ דאצילות. וע"כ חזרו עתה למקומם, ומתמלאים באור דישסו"ת כמבואר.
ובזה תבין ג"כ, טעם ירידה הכפולה, שקרה להכלים של המלכים, דעת וחג"ת ההם. והוא, כי עיקר חיות הכלים ההם שנפלו לכחב"ד דבריאה, הוא הרשימות שלהם, וכיון שהרשימות האלו היו מבחינת ג"ר דז"ת, שהן אורות הגופות דאו"א עלאין כנ"ל, ע"כ נפלו ג"כ להבחינה שכנגדן, לג"ר דבריאה, דהיינו בכחב"ד דבריאה. ולפיכך עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם במקום הכלים החדשים, ונתחדשו בהארת הראש דישסו"ת, הנה מצד אחד הרויחו הרבה, שהרי השיגו אור חדש תחת אור הראשון דאו"א עלאין אשר נסתלק מהם. אמנם מצד אחר הפסידו הרבה, כי מתוך שנעשו מקבלים לאור דישסו"ת, הרי ירדו בזה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת. שהרי ישסו"ת הם כלפי או"א רק בחינות ז"ת לבד, כנ"ל. ומתוך כך נמצאים הכלים שלהם אשר בבריאה,שירדו ג"כ מבחינת ג"ר של הבריאה לבחינת ז"ת של הבריאה, וע"כ נפלו עוד נפילה יתירה, ממקום כחב"ד דבריאה למקום נהי"מ דבריאה.
ואין להקשות, שלפי"ז היו להם ליפול לחג"ת דבריאה, ולא לנהי"מ. כי זה כבר נתבאר, שבכלים הריקים נבחן העביות לשפלות, וכל הזך יותר הוא בהם חשוב יותר. וע"כ כשחג"ת נהי"מ נופלים לז"ת, המה מתהפכים, שהחג"ת נופלים לנהי"מ, והנהי"מ הזכים יותר, נופלים לחג"ת דבריאה. כנ"ל, והוא פשוט.
ותדע שזה אור הדעת שעלה למקומו, הוא רק הרשימות דחסדים של הדעת. אבל הרשימו דגבורות עדיין נשארה שם במלכות. והיא עלתה רק אחר שביה"כ של המלכים דנהי"מ כמ"ש להלן.