זהר

סא) א"ר יהודה, אלמלי הוו ידעין בני נשא, רחימותא דרחים קב"הלישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה. דתניא, בשעתא דנחת יעקב למצרים, קרא קב"ה לפמליא דיליה אמר להון, כלכון חותו למצרים, ואנא איחות עמכון. אמרה שכינתא רבונא דעלמא, אית צבאות בלא מלכא, אמר לה, אתי מלבנון כלה, מלבנון: מאתרא דעדן, דמלובן בכל עובדוי. כלה: דא שכינתא, דהיא כלה בחופה. ואזלא הא כהא דתניא א"ר יהודה, מאי דכתיב, ויהי ביום כלת משה, כלת כתיב, ביומא דעאלת כלה לחופה, ושכינתא דא היא כלה

פירוש הסולם

סא) א"ר יהודה וכו': אר"י, אם בני אדם היו יודעים האהבה שאוהב הקב"ה לישראל, היו שואגים כאריות לרדוף אחריו להתדבק בו. כי למדנו, בשעה שירד יעקב למצרים, קרא הקב"ה לחבורת המלאכים שלו, אמר להם, כלכם רדו למצרים ואני ארד עמכם. אמרה השכינה, רבון העולם וכי יש צבאות בלי המלך, כי השכינה נבחנת מלך כל המלאכים, מפני שכולם נמשכים ממנה. אמר לה, אתי מלבנון כלה, גם את תבאי אתי, מלבנון, ממקום העדן, הוא חכמה, המלובן בכל פעולותיו. כלה, זו השכינה, שהיא כלה בחופה, וזה הולך כזה שלמדנו, א"ר יהודה מהו שכתוב, ​ויהי ביום כלות משה, כלת כתוב, בלי ו', שפירושו, ביום שנכנסה כלה לחופה, וכלה זו היא השכינה, שהיא בבית המקדש, כלה בחופה.