פירוש הסולם
סא)
ואמרה אלי גם אתה שתה: אתה צריך לשתות ולהיות נשקה מתחילה. ואחריך,
וגם לגמליך אשקה, משום שכל אלו שאר המרכבות, אע"פ שנשקים ממדרגה זו, כולן נשקים בעיקר מעבודת הצדיקים, היודעים עבודת רבונם כראוי, כי הצדיקים יודעים לכלכל לכל מדרגה ומדרגה כראוי. ועל כן אם אמרה
וגם לגמליך אשקה, ודאי היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, ודאי, שהוא הגוף המזומן לנשמה ההיא העליונה.
ביאור המאמר. כבר נתבאר
(לעיל חיי שרה דף כ"ב אות ע') סוד המיתה, כי חייו של אדם ע' שנה הם כנגד ז' מדות חג"ת נהי"מ, שהולך ומתקנם ממעלה למטה מחסד עד מלכות, וכשמגיע למלכות ואינו יכול לתקן אותה מחמת חטא עץ הדעת, אז הוא מת. ע"ש. והענין הוא, כי ב' נקודות הן במלכות, אחת מעצמה והיא גנוזה. ואחת מבינה שהוא מגולה, כי מבחינת עצמה אינה ראויה לאור
(כנ"ל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר). וע"כ נקודתה עצמה צריכה להיות גנוזה. ואם נקודתה מתגלית תכף מסתלקים ממנה האורות שז"ס זכה הא טוב לא זכה הא רע. ולפיכך כשמגיע האדם לע' שנה, מתגלית אז נקודת המלכות עצמה, וע"כ אורות החיים מסתלקים מן האדם, והוא מת. ולפיכך לעתיד לבא, כשיהיה זווג הגדול מרישא דעתיק, והמלכות תקבל גמר תיקונה, באופן שתהיה ראויה לקבל אור העליון גם מבחינתה עצמה, תקמנה אז כל הגופות לתחיה, כי לא מתו אלא מחמת פגם המלכות כנ"ל, ועתה שהיא מתוקנת לקבל אור החיים תקמנה לתחיה.
ויש כאן חילוק בין מתי ארץ ישראל למתי חוץ לארץ. פירוש. אותם הצדיקים הדבוקים בקו אמצעי נקראים ישראל, וארצם ארץ ישראל, והם יקומו לתחיה תכף ויקבלו נשמתם כראוי. אבל אותם שאינם דבוקים בקו אמצעי, שהם מתי חוץ לארץ, הם, אע"פ שהמלכות כבר נתקנה צריכים עוד תקונים רבים עד שיקומו לתחיה ויקבלו את נשמתם, שתקונים הללו נקראים גלגול מחילות, ע"י תקונים הללו באים לארץ ישראל, ומקבלים את נשמתם.
וזהו שיעור הכתובים
ויאמר אברהם, ה"ס החכמה,
אל עבדו, ה"ס מטטרון. כי הארת החכמה הנמשכת מזווג זו"ן דאצילות לבי"ע, נכלל במלאך מטטרון. וע"כ נקרא מטטרון
שר הפנים, כי פנים ה"ס חכמה בסו"ה
חכמת אדם תאיר פניו. וע"כ נקרא
זקן ביתו, כי איזה זקן מי שקנה חכמה.
המושל בכל אשר לו, היינו בחכמה וחסדים יחדיו, המתוקנים בסוד ג' קוין ימין ושמאל אמצע.
שים נא ידך תחת ירכי, היינו שיכלול את עצמו ביסוד, ויקבל הארת הזווג הגדול לגמר תיקונה של המלכות ואז יהיה מוכשר להחיות המתים.
ואשביעך בה' אלקי השמים וגו' היינו שיקבל ז' האורות השלמים, המתקנים את הנוקבא, הנקראת שבעה, בזו השלמות המרומז בהכתוב,
והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'
אשר לא תקת אשה, היינו גוף.
לבני היינו נשמה,
מבנות הכנעני, שהן דבקים בקו שמאל והם טמאים, שאינם ראוים להלביש נשמה קדושה. כמ"ש לעיל.
כי אל ארצי היינו ארץ ישראל,
ומולדתי היינו ישראל, דהיינו אותם שבחייהם היו דבקים בקו אמצעי נקראים ישראל, וארצם ארץ ישראל, שהם יעמדו תחילה לתחיית המתים, כנ"ל.
עשרה גמלים היינו הארת החסדים.
וכל טוב אדוניו בידו היינו הארת החכמה.
וזהו ניחושו של העבד, שאמר
והיה הנערה וגו' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו'. כי בדק אם הגוף בחייו בעולם הזה, היה דבוק בקו אמצעי, שאז הוא בבחינת ארץ ישראל וראוי לקום תחילה כנ"ל. כי
שתה ה"ס הארת חכמה, שזהו בחינת העבד עצמו כנ"ל,
וגם גמליך אשקה, הוא בחינת חסדים. ואם בחייו היה ממשיך ב' האורות הללו, סימן הוא שהיה דבוק בקו אמצעי, הכולל ב' אורות הללו, וע"כ
אותה הוכחת לעבדך ליצחק, כי הוא ראוי לקום לתחיה ולקבל את נשמתו שה"ס יצחק כנ"ל.
וזה אמרו, והיה הנערה וגו' בגין דהא אתמר וכו' ואשתדלו
למנדע למאריהון ברזא
דחכמתא עלאה, דהיינו שהמשיכו הארת החכמה על ידי הדעת, כי ע"כ אומר
למנדע שה"ס דעת, ברזא דחכמתא עלאה, שאז יש לו ב' האורות חכמה וחסדים, כי הדעת ה"ס חסדים כנודע.
ואינון אתקיימין בקדמיתא, כי הם בבחינת מתי א"י שעומדים לתחיה תחילה כנ"ל.
ודא הוא שאלתא וכו',וזהו שאלתו הטי נא כדך וגו' כי היה צריך לדעת אם אותו הגוף ראוי לתחיית המתים תחילה.
וז"ש
אנת בעי למשתי ולאתשקיא בקדמיתא ובתרך וגם לגמליך אשקה, דהיינו שתחילה צריכים להמשיך הארת חכמה, ואח"כ הארת החסדים. כי מטרם שממשיך הארת חכמה נבחנים החסדים לו"ק בלי ראש. וע"כ צריכים להמשיך תחילה הארת החכמה ואח"כ החסדים, ואז נבחנים החסדים לג"ר גמורים, בסוד אוירא דכיא. וז"ש,
בגין דכל אינון שאר רתיכין, משום ששאר המרכבות, דהיינו הגמלים,
אע"ג דאתשקיין מהאי דרגא, דהיינו ממדרגת החסדים,
כלהו אתשקיין מפולחנא דצדיקיא, דידעי פולחנא דמאריהון כדקא יאות, שהם יודעים להדבק בקו אמצעי ולהמשיך מתחילה חכמה ואח"כ חסדים,
דצדיקייא ידעי לספקא לכל דרגא ודרגא כדקא יאות, שיודעים לכלכל לכל מדרגה ומדרגה ולתקנה כראוי. ואז גם החסדים נעשו בחינת ג"ר כנ"ל.
