תוכן

סא) ונמצא, כי זווג זה קרוב לזווג ז"א, ולכן אין זווג זה לצורך זו"ן דאצילות, כי אם לצורך הבריאה. כי הלא נודע, כי כשאימא רביעאה על בנין, מתפשטין נה"י שלה בכל ז"א, ונוגעים רגליה במסך ופרגוד של בריאה. ונמצא, כי אימא עצמה נוגעת בבריאה, ומאירה שם. ואז הטיפה יוצאה מן או"א בהתלבשותם בז"א, ובודאי שאין הטיפה חוזרת לעלות לראש ז"א, אך יורדות לבריאה, וטיפה זו ניתנת אל או"א של בריאה, ומזדווגים שם או"א דבריאה, ומנחילין עטרות לבניהם, שהם זו"ן של בריאה, ומזדווגין ע"י מוחין אלו זו"ן דבריאה, ומולידין מלאכים דיצירה הנשמות שלהם, כי ביצירה מדור המלאכים, כנודע. וז"ס מ"ש בתיקונים אימא עילאה מקננא בכורסייא.